בעקבות הליכים משפטיים שמנהלת נגדו התנועה לחופש המידע, נכנע
משרד התחבורה וחשף לראשונה את דוח הבקרה התפעולית על חברות התחבורה הציבורית בישראל.
הדוח, המכונה דוח ריבה על שם החברה המכינה אותו תמורת כשלושים מיליון שקלים בשנה(!), היה חסוי בשל מה שהוגדר "סודות עסקיים", ורק לאחר לחצים, הותר העיון בו ללא צילום. כמו-כן, נמסר דוח ישן לעיון ועדת הכלכלה של הכנסת.
מערך הבקרה התפעולית מוודא את עמידתם של מפעילי התחבורה הציבורית במערך ההסכמים וההתחייבויות שנחתמו מול המשרד ובתוכם כלולה רמת השירות המחייבת שהוגדרה בהסכם ההפעלה. שיטת הבקרה והליך האכיפה על מפעילי התחבורה הציבורית. כל שנה קלנדרית מתחלקת לשתי תקופות בקרה בנות שישה חודשים כל אחת (ינואר-יוני, יולי-דצמבר).
בדוח הנוכחי נעשה "שיפוץ" לעומת דוחות קודמים. הוא אומנם לא מסורבל כקודמיו, אך בד-בבד אינו מפורט כבעבר, אינו מפרט את הליקויים כדבעי והחמור מכל - מלבד שמות הקואופרטיבים - אגד ודן - הוא אינו מציין את שמות חברות התחבורה הציבורית הפרטיות המפעילות את אשכולות התחבורה, מלבד האשכול חסר השם המופעל בידי חברת ג'י בי טורס. חברה זו, לפי הדוח, נתנה את ללקוחותיה השירות הגרוע ביותר.
מנכ"ל התנועה לחופש המידע, עו"ד אלונה וינוגרד, אומרת כי הופתעה מן הפרסום, לאחר שלמעלה משנה מסרב משרד התחבורה לאפשר גישה אליו. לדבריה, רק ביום ראשון פנתה לממונה על חופש המידע במשרד התחבורה, שהשיבה לה כי הנושא עדיין נמצא בדיונים לנוכח התנגדות החברות.
וינוגרד: "לכאורה, הציבור צריך לשמוח על פרסום בדיקות איכות השירות של משרד התחבורה. אך מדובר במידע חלקי שמפורסם מאוחר מדי ואל לו לציבור להסתפק במידע זה. באוגוסט 2011, לפני מעל לשנה, הגישה התנועה לחופש המידע באמצעות עו"ד אוריה ירקוני, בקשת חופש מידע לקבלת דוחות הבקרה והאיכות (דוחות ריב"ה) של משרד התחבורה במלואם. מאז ועד היום טרם התקבלו הדוחות. זאת למרות פנייה לערכאות, דיון בכנסת בנושא ופניה למנכ"ל המשרד שמעולם לא זכו להתייחסות. העובדה שמהשרד לא מעמיד את הדוחות באופן מלא הכולל את שמות החברות ומתייחס גם לשנים קודמות היא שערורייה. החשיבות הציבורית של המידע אינה מוטלת בספק ומשרד התחבורה מונע משיקולים זרים שאינם מציבים את טובת הציבור בראש סדרי העדיפויות. התנועה לחופש המידע לא תשקוט ותפעל למיצוי מלא של כל ההליכים המשפטיים העומדים לראותה עד שהמידע יובא במלואו לעייני הציבור. אולי רק אז נדע, מדוע בחר המשרד למסור מידע חלקי בלבד, בנוגע לדוחות הבקרה והאיכות שהוא עורך בתחבורה הציבורית. אז כל הכבוד למשרד התחבורה עתיר המשאבים וכוח האדם, שהצליח לטרטר, לקנטר וכמעט להתיש את התנועה לחופש המידע, שפועלת כבר שנה וחצי לקבלת הדוחות, תוך הקצאת משאבים לטובת העניין. מה שעשה משרד התחבורה רחוק מלהיות מספק. בעידן שלאחר החלטת בית המשפט בעניין פרסום ציוני המיצ"ב על-פי חתך בית ספרי, על הרשות להסביר לציבור מדוע אינה מפרסמת את המידע תוך פירוט שמות חברות התחבורה".
