רוני בר-און הובס בעליון בידי שכנו

מפלה ניצחת לשר האוצר לשעבר, רוני בר-און, ולרעייתו, עו"ד בינה בר-און המשמשת כמנכ"ל הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי (הרשפ"ת). נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, דחה (יום ב', 31.12.12) את ערעוריהם בנוגע לבנייה בסמוך לביתם במוצא עילית וחייב אותם בתשלום הוצאות כבדות: 55,000 שקל.

בני הזוג בר-און החלו בסוף 2007 בהליכים נגד שכנם מצפון, דוד ששון, המקים את ביתו בחלקה שמעבר לכביש. הם טענו, כי הבנייה חורגת מתוכנית המתאר המאושרת בארבעה תחומים: ששון בונה שתי יחידות דיור למרות שהתוכנית מתירה הקמת יחידה אחת; זווית העמדת הבניין לפי ההיתר אינה תואמת את התוכנית; גובה המבנה עולה על הגובה המירבי המותר בתוכנית; בהיתר הבנייה לא סומנו עצים לשימור ושתילה.

העתירה הראשונה של בר-און נדחתה על הסף בידי השופט נעם סולברג, אז בבית המשפט המחוזי בירושלים וכיום בבית המשפט העליון. סולברג קבע, כי היה עליהם לפנות לוועדת הערר בטרם פנו לבית המשפט. מאוחר יותר אימץ בית המשפט העליון, במקרה אחר, גישה זו של סולברג וגרוניס אומר שזוהי כעת הלכה שאין להרהר אחריה.

לאחר שוועדת הערר דחתה את בני הזוג, הם שבו ופנו לבית המשפט המחוזי, שם נדחה ערעורם בידי הנשיאה דאז, מוסיה ארד. בדחותו את ערעורם של פסק דינה של ארד, אומר גרוניס: "בחינת טענות אלה מלמדת כי בדין הן נדחו על-ידי ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מינהליים". הוא אומר, כי בפועל ששון בונה רק יחידת דיור אחת - כפי שהתרשמה במו עיניה ועדת הערר כאשר ביקרה במקום.

עוד הוא אומר, כי זווית העמדת הבניין שבתוכנית המתאר היא המלצה ואינה מחייבת, וכי הסטייה של 85 ס"מ בגובה הבניין נכללת במרווח אותו רשאית הוועדה המקומית לאשר (עד מטר). לבסוף מתייחס גרוניס לטענה בנוגע לעצים: "לטענה זו, שהועלתה לפנינו בלשון רפה, לא מצאתי בסיס. עיון בהיתר הבנייה מלמד כי סומנו בו עצים. המערערים בטיעוניהם לפנינו התעלמו לחלוטין מנתון זה, על-אף שוועדת הערר הבהירה בהחלטה כי בהיתר סומנו עצים".

בר-און חויבו לשלם 15,000 שקל לוועדת הערר, אותו סכום לוועדה המקומית ו-25,000 שקל לששון. את בר-און ייצגו עוה"ד אשר אקסלרד (יו"ר מרחב ירושלים של לשכת עורכי הדין) ועדי בארי; את הוועדות - עו"ד ורד כהן; ואת ששון - עוה"ד יוסי ארנון (לשעבר יו"ר מרחב ירושלים) וארקדי אליגולאשוילי.