עתירה לבג"צ: להעמיד <br>לדין יוזמי הסכם ז'נבה

עו"ד יוסי פוקס מרמת גן עתר (יום ה', 23.10.03) לבג"צ נגד השר לביטחון פנים צחי הנגבי, פרקליטת המדינה עדנה ארבל, היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ואחרים, בדרישה להוציא צו על-תנאי וצו ביניים דחוף, שיורו ליוסי ביילין ולשאר יוזמי "הסכם ז'נבה" להפסיק מייד את המגעים עם הפלשתינים על חתימת ההסכם, "ולהימנע מפרסום ההסכם או ממשלוח שלו בדואר לאזרחי ישראל, באשר יש במעשיהם היבטים בלתי חוקתיים בעליל וכן היבטים פליליים חמורים", כפי שעולה מפרשנות בג"צ לסעיפים הרלוונטיים בחוק העונשין.

לטענת פוקס, "ככל משטר דמוקרטי תקין, יש בכנסת אופוזיציה, היכולה להגיש הצעות אי-אמון או הצעות לפיזור הכנסת או כל הצעה אחרת. האופוזיציה אף יכולה לקרוא לציבור במדינת ישראל לפעול להפלת הממשלה אם מדיניותה אינה נראית לה, ואולם, בין ביצוע פעולות חוקיות אלו לבין הפעולות הבלתי חוקיות שביצעו המשיבים הפורמליים בפועל, המרחק רב... מעשי ביילין ושותפיו להסכם פוגעים בריבונות המדינה או בשלמותה ומהווים בגידה לפי חוק העונשין ודינם מיתה או מאסר עולם".

לפיכך, טוען עו"ד פוקס, עברו ביילין וחבורתו, לכאורה, על סעיף 97 לחוק העונשין, שכותרתו "פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה", וקובע: "(א) מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו - מיתה או מאסר עולם; (ב) מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם".

סעיף 100 לחוק קובע, כי "מי שעשה מעשה המגלה אחת הכוונות האמורות בסעיפים 97, 98 או 99, דינו - מאסר עשר שנים".

את הפרשנות לסעיפים אלה בחוק העונשין העניק בית המשפט העליון עצמו (בג"צ 4354/92), כאשר דן בשנת 92' בעתירת תנועת נאמני הר הבית. זו דרשה להורות לממשלה להפסיק את 'שיחות השלום' עם סוריה, "שכוונתן ששטח כלשהו יצא מריבונותה של מדינת ישראל ברמת הגולן", באשר הדבר מנוגד לסעיף 97.

המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז, השופט מנחם אלון, דחה את העתירה, באומרו כי "העבירות שבסעיפים 97 ו-100 [לחוק העונשין] האמורים, מדובר בהם, איפוא, ביחיד או בקבוצה הפועלים ללא סמכות כדין, ושלא הוסמכו כדין. [ואולם,] ממשלת ישראל, באמצעות העומד בראשה ונציגיה, שעה שהיא מנהלת שיחות שלום עם סוריה, פועלת במסגרת סמכותה הפררוגטיבית, כדת וכדין, לנהל את יחסי החוץ של מדינת ישראל".

למען הסר ספק, באשר לפרשנות הראויה של סעיף זה, ציטט אלון מדברי יו"ר הוועדה המשותפת לוועדת חוץ וביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט, ח"כ מאיר ארגוב, שאמר בדיונים שנערכו בכנסת בהצעת החוק, בטרם התקבלה כחוק: "אם בהסכמים במשא-ומתן ישיר בין מדינת ישראל וארצות ערב יוחלט מה שיוחלט, הרי יוחלט הדבר. אבל המדובר הוא ביחיד, או בכנופיה או במפלגה שעשתה מעשה ללא רשות, ללא סמכות, בלי רשות העם, בלי רשות הכנסת, בלי רשות הממשלה, להוציא שטח מריבונותה של ישראל. האם זה מותר או אסור? החוק אומר - אסור ואם דבר זה ייעשה בשעת מלחמה, עלול אדם לקבל גם עונש מוות".

"במקרה דנן", טוען פוקס, "פעלו המשיבים הפורמליים [ביילין וחבורתו; ר.כ.], מאחורי גבה של ממשלת ישראל, ללא רשות, ללא סמכות, בלי רשות העם, בלי רשות הכנסת ובלי רשות הממשלה, כדי לחתום על הסכם הכולל הוצאת שטחים משטחה הריבוני של מדינת ישראל והעברתם לריבונות זרה [פרקים 4 ו-6 להסכם כוללים הוצאת שטחה המזרחי של ירושלים (כולל הר הבית) מריבונות המדינה וכן הוצאת שטחים נוספים מריבונות המדינה בנגב] ובכך פגעו פגיעה של ממש בריבונותה של המדינה".

"עיון בשמות הצדדים להסכם, שצורף לעתירה דנן, 'מדינת ישראל, הארגון לשחרור פלשתין (אש"ף) ונציגי העם הפלשתיני', אינו מותיר ספק כי המשיבים הפורמליים פעלו ביודעין ומתוך כוונה להביא ליישומו של הסכם זה, דבר השולל את האפשרות שהם פעלו בתום-לב כאמור בסעיף 94 לחוק העונשין".

עו"ד פוקס מציין, כי לא טרח להגיש תלונה במשטרה, באשר פורסם בכלי התקשורת כי כמה אזרחים כבר עשו כן, וכן מאחר וחבר הכנסת שאול יהלום כבר פנה ליועץ רובינשטיין, בדרישה לפעול נגד החותמים, מאותו נימוק שפוקס עצמו מעלה.

היועץ רובינשטיין השיב לח"כ יהלום, בין היתר: "מבלי להידרש לשאלות המשפטיות והראייתיות המתעוררות באשר לתחולת סעיף 97 לחוק העונשין בנידון דנן, אינני סבור שהשדה הפלילי הוא המקום המתאים להתמודדות עם נשוא פנייתך... משפטית, ייתכן שניתן היה למצוא סעיפים בחוק שיש אפשרות לשייך אותם לנושא לפי נסיבותיו, אך לא בכל נושא יש מקום לעיסוק במישור הפלילי, ויש לשקול שכר והפסד, תועלת ונזק, בכל מקרה לגופו ובכל זמן. דעתי היא כאמור, שעל הנושא להתברר בויכוח הציבורי...".

פוקס טוען כעת, כי תשובתו של רובינשטיין לח"כ יהלום, הינה "בלתי סבירה באופן קיצוני, לאור החשיבות העצומה בשמירה על שלטון החוק ועל ערכי הדמוקרטיה דווקא בעת הזאת".