"הגבול המפריד בין קשר זוגי הדוק אך נטול מחויבות של ממש, לבין התנהגות היוצרת הבטחה מחייבת לנישואין הוא לעיתים מטושטש, ולפיכך נדרשת זהירות מיוחדת בטרם תוכר עילת תביעה חוזית בגין הפרת הבטחת נישואין. זהירות זו מחייבת הצבת רף הוכחה גבוה ובעל משקל מיוחד להוכחת הבטחה מחייבת, כאמור, כנדרש בהתאם לאופי העניין. טענה להבטחת נישואין צריכה להיות מעוגנת בראיות נסיבתיות וחיצוניות".
כך אומרת (21.5.13) שופטת בית משפט השלום בתל אביב,
חנה ינון, בדחותה תביעה בסך 1.5 מיליון שקל שהגישה אישה נגד גבר בטענה להפרת הבטחת נישואין. הגבר מבוגר מן האישה ב-22 שנים והוא נשוי עשרות שנים.
ינון קבעה, כי למרות שהגבר חי לצד האישה תקופה בלתי מבוטלת, הוא לא נתן לה הבטחה מחייבת שיתגרש מאשתו ויינשא לה. "הנתבע לא התגורר עם התובעת באותה דירה, לא שילם שכר דירה, לא התקיימו יחסי משפחה וזוגיות, ואף לא הוכח כי בינו לבין רעייתו התנהלו הליכי גירושין בפני פורום כלשהו", אומרת ינון. "דומה, כי הכוונה להינשא הייתה בליבה ובתקוותיה של התובעת פרק זמן בלתי סביר ולא הוכח כי הנתבע השלה אותה בדבר כוונתו להינשא לה באופן המבסס טענה למצג שווא".
ינון מסכמת: "כל צד שבענייננו בחר בדרכו וניהלה כפי גישתו, ולא ניתן כחלוף 15 שנה לציין כי מי מהם נהג שלא כשורה, וברי הוא כי כל אחד מהם יכול היה לשנות הדרך בה בחר בכל עת שהיא. משמע, עצמאיים היו הם לבחור דרכם ואיש לא כפה עליהם לבחור בדרך זו או אחרת, מה גם שבימים אלה זוגות רבים דרים וחיים יחד שנים רבות ללא קשר נישואין פורמאלי, כבעבר". האישה יוצגה בידי עו"ד יגאל וייס, והגבר - בידי עו"ד משה הרפז.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
