בית המשפט העליון קבע (יום ב', 3.11.03) כי ריבית על פיצויי נזיקין, שעל המזיק לשלם לניזוק, תחושב מיום קרות הנזק ולא מיום מתן הכרעת הדין במשפטו הפלילי של המזיק.
פסק הדין ניתן בערעור שהגישו בני הזוג דבורה וטדי גרוס, שלפני 13 שנה שכלו את בתם נסיה בת ה-3, בתאונה מחרידה עקב דליפת גז.
בחדר הרחצה בדירתם של המערערים בוצע שיפוץ, עוד בטרם רכשו אלה את הדירה, במסגרתו אוחדה מרפסת השירות עם חדר הרחצה. כך קרה, שתנור לחימום מים ולהסקה המופעל בגז, שהיה מותקן במרפסת השירות, הפך לחלק מחדר הרחצה.
באחד ממוצאי השבתות של ינואר 1990, נכנסו הפעוטה ואמה לחדר הרחצה. בעת שההאם רחצה את הילדה, אירעה דליפה של גז רעיל מסוג חד-תחמוצת הפחמן, גרם לאובדן הכרתן של השתיים. האם הצליחה להתאושש מהאירוע, אך נסיה נפטרה כעבור יומיים.
חברת פזגז, שסיפקה את הגז לדירה באופן שוטף, הועמדה לדין בגין גרימת מוות ברשלנות. באפריל 1996 הורשעה פזגז בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום, ונגזר עליה קנס של 30 אלף ש"ח ותשלום פיצוי לעזבון הפעוטה, בסך 30 אלף ש"ח.
ההורים הגישו תביעה אזרחית נגד פזגז, בבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט אימץ את ממצאי פסק הדין הפלילי וקבע כי מותה של נסיה נגרם בשל רשלנותה של פזגז.
בית המשפט הדגיש, כי חובת הזהירות המוטלת על פזגז כלפי לקוחותיה הינה חובה מוגברת, נוכח הסיכון הטמון בשימוש במכשירים המופעלים באמצעות גז, ונוכח העובדה שבידי פזגז הידע המקצועי והכלים הדרושים לבחון את בטיחותם של אותם מכשירים.
עם זאת, נפסק כי החברה שבנתה את הדירה וביצעה את השיפוץ המסוכן, בניאב בע"מ, והחברה שסיפקה את התנור, אורן בע"מ, אחראיות אף הן לאירוע, בשיעור 5% כל אחת, וישלמו את חלקן היחסי בפיצויים שנפסקו לעזבון הפעוטה בסך 700 אלף ש"ח ולאם, בסך 50 אלף ש"ח.
בית המשפט המחוזי פסק, כי סכום הפיצוי יישא ריבית מיום מתן הכרעת הדין במשפטה הפלילי של פזגז.
הורי הפעוטה ערערו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, באמצעות עו"ד אסף פוזנר, במספר עניינים: סכום הפיצויים, העובדה שלא נפסקו פיצויים בגין כאב וסבל של נסיה, העובדה שלא נפסקו פיצויים עונשיים, גובה ההוצאות הנמוך מדיי לדעתם שנפסק לזכותם, וכן הקביעה שהריבית על הפיצויים תחושב מיום מתן הכרעת הדין במשפטה של פזגז ולא מיום קרות הנזק.
בפסק דינם, דחו אסתר חיות, יעקב טירקל ואשר גרוניס, את כל טענות המערערים, פרט למועד חישוב הריבית.
"העניין האחד והיחיד שבו ראינו להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא", ציינה השופטת חיות, שכתבה את ההחלטה העיקרית, "נוגע למועד אשר ממנו יחל חישוב הריבית על הפיצוי שנפסק לזכות המערערים. על-פי קביעתו של בית משפט קמא, יש לחשב את הריבית מיום הכרעת הדין הפלילית, ועל-פי טעמו, זוהי נקודת הזמן 'שבה נקבעה אחריותה של פזגז'".
"בכך, נתפס בית המשפט לכלל טעות, שכן העילה הנזיקית נולדה ביום שבו התרחשה התאונה ואירע הנזק, ואילו מועד הכרעת הדין הפלילית, אין לו כל נפקות לעניין גיבוש אחריותה של פזגז לאירוע התאונה ותוצאותיה. על-כן, סכום הריבית ראוי כי יחושב ממועד קרות התאונה, עת קמה, כאמור, חבותה של פזגז לפצות את המערערים.
על פזגז, שיוצגה על-ידי עו"ד אורנה מאירוב, הוטל גם לשאת בהוצאותיהם של המערערים בסכום של 35 אלף ש"ח.
ע"א 5145/02 דבורה גרוס נ' פזגז ואח'
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
