אלפי אסירים ועצורים בישראל שוהים בתנאי צפיפות חמורים ובלתי אנושיים, המגיעים לכדי 3-2 מ"ר בלבד לאסיר, ולעיתים אף פחות מכך. כך קובע דוח של הסניגוריה הציבורית (יום א', 7.7.13). בשנים 2012-2011 אף התגלה, כי עצורים במגרש הרוסים שבירושלים התופעה של הלנת לנים על לוחות עץ במקום על מיטות, בניגוד לאיסור מפורש של החוק ופסיקת בית המשפט העליון.

לדברי הסניגוריה הציבורית, בעיית הצפיפות במתקני הכליאה אינה זוכה ליחס המערכתי והרב-מימדי הנדרש, הן במישור הביצועי והן במישור החקיקה והמדיניות. "ללא שינוי תודעתי ונכונות של הגורמים האמונים על הנושא לנקוט בצעדים מערכתיים, שיעורי הצפיפות במתקנים לא ישתנו באופן מהותי בעשורים הקרובים", היא מתריעה.

"מדובר בתופעה הכרוכה לא רק בפגיעה בכבודם, בבריאותם ובשלומם של האסירים והעצורים ובזכויותיהם הבסיסיות, אלא בעלת השלכות על הציבור בכללותו. לצפיפות השפעות חמורות על מצבו הגופני והנפשי של האסיר ועל יחסו לסביבתו, תוך פגיעה בסיכויי שיקומו של האסיר והגברת הסיכון לביצוע חוזר של עבירות לאחר שחרורו ממאסר. לפיכך, בעיית הצפיפות בבתי הסוהר אינה רק עניין אישי-פרטי של האסיר, אלא עניין ציבורי שצריך להדאיג את החברה כולה", קובע הדוח.


מתחת אפילו למינימום הנמוך


הממוצע הארצי של שטח המחייה לאסיר עומד בשנים האחרונות על 3.5-3 מ"ר לאסיר, מבלי שחל בעניין שיפור משמעותי לעומת המצב לפני 20 שנה. בישראל נקבע שטח מינימום של 4.5 מ"ר, בעוד הממוצע בעולם המערבי הוא 8.8 מ"ר. רק 11% מהאסירים שוהים בשטח ממוצע הגבוה מהמינימום הישראלי, שהוא כאמור נמוך ממילא, בעוד 59% חיים ב-3 מ"ר ואף פחות.

ברוב המכריע של תאי הכליאה (85%) ישנם יותר משני אסירים בתא. בשלושה רבעים מהתאים יש יותר מארבעה אסירים בתא. על-אף שתקנות בתי הסוהר ותקנות המעצרים קובעות כאמת מידה ראויה, כי בכל תא לא יהיו יותר מארבע מיטות לכלואים, בכמעט מחצית מהתאים (43%) שוהים תשעה אסירים ומעלה.

ברוב המכריע של המתקנים בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית, אסירים שוהים בתנאי צפיפות קשים ובלתי אנושיים, בשטחי מחייה כדוגמת 3 מ"ר, 2.5 מ"ר, 2 מ"ר, 1.8 מ"ר ואף למטה מכך. ב-17 מתקנים נמצא, כי לפחות בחלק מאגפי המתקן, האסירים שוהים בתנאי צפיפות קשים ובלתי אנושיים, ושטח המחייה הממוצע לאסיר אינו עומד בסטנדרט הסביר והראוי.


ליקויים קשים נוספים



"המצב הנוכחי של תנאי צפיפות קשים מנשוא מהווה פגיעה חמורה ואנושה בזכויותיהם של האסירים והעצורים, ובכלל זה בכבודם, בפרטיותם ובבריאותם. החזקת אסירים בשטח מחיה בלתי הולם אף מעוררת חשש ממשי להפרת זכויותיהם של האסירים על-פי המשפט הבינלאומי. הצפיפות מגבירה את סבלו של האסיר ומסכנת את בריאותו הפיזית והנפשית של האסיר ושל יתר חבריו לתא", אומרת הסניגוריה הציבורית.

הדוח ממשיך: "בחלק גדול ממתקני הכליאה, בעיית הצפיפות מחריפה פי כמה את הליקויים הקשים האחרים השוררים בהם, ובכלל זה: מחסור במקומות לאחסון ציוד האסירים; תנאים היגייניים ותברואתיים ירודים, לפעמים עד כדי סכנה ממשית לבריאותם של האסירים; תנאי אוורור בלתי אנושיים; אי-הפרדה בין המקלחת לשירותים, כך שאסירים נאלצים להתקלח מעל המקום בו הם ואסירים אחרים עושים את צרכיהם; סדרי אכילה לא נאותים בתאים; מחסור בציוד בסיסי".

הסניגוריה מוסיפה: "הצפיפות אף פוגעת בביטחון בית הסוהר ובסדרי ניהולו. היא מחריפה את החיכוכים והמתיחויות בסביבת בית הסוהר, ובכך מגבירה את הסכנה למעשי תוקפנות ואלימות בין כתלי הכלא, הן כלפי הסוהרים והן בין האסירים לבין עצמם.

"הצפיפות בבתי הסוהר פוגעת בסיכויי האסיר לחזור למוטב, להיחלץ מן המעגל השוטה של הפשיעה ולהשתלב בעתיד כאזרח תורם לחברה. היא משפיעה בעקיפין על מידת הזמינות והנגישות לטיפולים רפואיים ונפשיים, למסגרות שיקומיות ולשירותים סוציאליים. בכך מתעורר החשש לסיכון מוגבר יותר לביצוע חוזר של עבירות לאחר שחרור של האסיר ממאסרו, אשר טומן בחובו נזק רב לא רק לאסיר, כי אם לציבור בכללותו", קובעת הסניגוריה הציבורית.


לקבוע תנאי מינימום בחקיקה


לדברי הסניגוריה, הבעיה אינה נובעת רק מהעדר תקציבים, אלא גם משיעור הכליאה בישראל, שהוא מהגבוהים בין המדינות המפותחות בעלות משטר דמוקרטי-ליברלי. נתונים אלו קרובים יותר למדינות כמו מולדובה, תוניסיה, סינגפור, טורקיה, קולומביה ואסטוניה. סיבה נוספת היא העלייה במספר המעצרים, ההולך ועולה בעשור האחרון. לצד זאת, מצביעים כותבי הדוח, לא נעשה שימוש מספיק במכשיר השחרור המוקדם, בדרך כלל מסיבות טכניות.

כצעד ראשון לטיפול המערכתי בבעיית הצפיפות במתקני הכליאה, הסניגוריה הציבורית קוראת לקבוע בחקיקה ראשית תקן מחייב בדבר שטח המחייה הראוי לאסיר ולעצור, העולה בקנה אחד עם הסטנדרטים הבינלאומיים. יש ללוות ולגבות תקן זה בתוכנית רב-שנתית מתוקצבת למימושו תוך פרק זמן סביר. תקן זה, היא אומרת, צריך לחול לא רק לגבי מתקני כליאה חדשים, אלא גם על תהליך שיפוצם של מתקנים קיימים.

לצד זאת, יש לרווח באופן משמעותי את מערך הכליאה על-ידי שיפוץ וסגירה של אגפי כליאה בהם תנאי המחייה והצפיפות הם קשים במיוחד. יש לפתח וליצור חלופות מעצר ומאסר, אשר יביאו להפחתה משמעותית הן במספר העצורים והאסירים והן בתקופות השהייה במעצר ובמאסר.