"העובדה שאדם סבור שהדין עימו במחלוקת כספית, ואפילו יסבור בית המשפט כי הדין עימו, ודאי אינה מזכה אותו מיניה וביה באפשרות לפרסם כי יריבו ביצע עבירה פלילית. אם כל בעל דין יורשה להכריז על יריבו בעמוד הקלון האינטרנטי כ'עבריין' או כמי שביצע עבירות מירמה או דומות לה, אנה אנו באים". כך אומר (30.6.13) שופט בית משפט השלום בתל אביב, אריאל צימרמן.
צימרמן הורה לעופר בן-יעקב להסיר מיידית מהבלוג שלו פוסט בו טען, כי עו"ד ליטל יעקובוביץ-דראי היא רמאית. זאת, כסעד ביניים לפני הדיון בתביעה בסך 75,000 שקל שהגישה יעקובוביץ-דראי נגד בן-יעקב, שהיה לקוח שלה וקיימת ביניהם מחלוקת קשה בנושא שכר טירחתה.
תחילה מציין צימרמן, כי יש להבחין בעניין הנדון בין פרסום עיתונאי לבין פרסום אחר. בעוד פרסום בעתו הוא לחם חוקה של התקשורת, וצנזורה עלולה לגרום לה לנזק קשה ואף בלתי הפיך, אין הדבר נכון בדרך כלל לגבי אדם המבקש לחוות דעה על אחר. בעוד שלרוב ניתן להיפרע מעיתון אם יוכח שפרסם לשון הרע, קיים קושי להיפרע מאדם פרטי. הבדלים אלו מצדיקים את הגנת היתר על
חופש הביטוי של התקשורת והימנעותם של בתי המשפט מלהורות בצווי ביניים על הסרת פרסומים פוגעים, הוא אומר.
לגופם של דברים טען בן-יעקב, כי דיבר אמת וכי יעקובוביץ-דראי ביצעה עבירות פליליות של מירמה. ואולם, אומר צימרמן, בן-יעקב רחוק מאוד מלהוכיח שדבריו אכן היו אמת. אפילו אם תתקבל טענתו כלפי עורכת דינו לשעבר בהליכים בנוגע לשכר הטירחה, לא ברור כיצד יוכל להוכיח שהיא ביצעה עבירות פליליות, ממשיך צימרמן.
צימרמן מסביר, כי עבירת המירמה מחייבת כוונה, דהיינו: המרמה צריך לדעת שאין כל אמת בדבריו ולמרות זאת לפעול לקבל דבר מקורבנו. לא זה המצב בעניין הנדון, שכן יעקובוביץ-דראי מאמינה בכנות שהתשלום שבמחלוקת מגיע לה. צימרמן שואל רטורית, האם בן-יעקב יכול להציג אפילו מקרה אחד בו "עורך דין מצא עצמו נגרר לבית האסורים, רק משום שהתווכח עם לקוח על שכר הטירחה?".
צימרמן ממשיך: "קיים איפוא קושי עצום לראות כיצד יעלה בידי המשיב לשכנע כי עמדה נוגדת לעמדתו, במחלוקת אזרחית שגרתית ופשוטה לגבי פרשנות הסכם שכר טירחה, יכולה לעלות כדי 'מירמה' (או כדי אלו מן העבירות הפליליות האחרות שמייחס המשיב למבקשת)". עוד מציין צימרמן, כי לבן-יעקב גם לא עומדת דרישת תום הלב, שכן הוא איים מראש על יעקובוביץ-דראי שישמיץ אותה אם לא תיענה לדרישותיו בתוך 48 שעות ואכן עשה זאת. "קשה לומר כי יש חשיבות ציבורית בהגנה משפטית על ביטוי, שמטרתו הראשונית היא הענשה על סירוב להיכנע לתכתיבים כספיים".
עוד אומר צימרמן, כי התלבט האם להורות לבן-יעקב להסיר רק את המשפט הפוגע או את כל הפוסט, ולבסוף החליט על האפשרות השנייה. הוא מנמק זאת בכך שהיה ראוי שבן-יעקב יסיר מיוזמתו משפט זה, בן-יעקב הוא שדרש להתייחס לפרסום כולו לשבט או לחסד, בית המשפט לא יהיה עורך-על של פרסומים ויש לזכור שהפרסום כולו בא בעקבות האיום של בן-יעקב.
בשולי החלטתו, דחה צימרמן את בקשתה של יעקובוביץ-דראי לאסור על פרסום ההליך או פרטיה. הוא מציין, כי תביעות לשון הרע מתבררות דרך שגרה בלא פרסום שמו של התובע, ואין בכך כדי לגרום לפגיעה חמורה במיוחד ביעקובוביץ-דראי. בן-יעקב חויב בהוצאות של 7,500 שקל. את יעקובוביץ-דראי ייצג עו"ד שלומי וינברג, ואת בן-יעקב - עו"ד נסים נברו.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
