שני פסקי דין שפרסם בית המשפט העליון בתוך יום אחד (יום א', 7.7.13) מלמדים כיצד מנסים מהגרים בלתי חוקיים לרמות את שלטונות ישראל ולזכות בהיתרי ישיבת קבע.
הרדיפה הפוליטית שלא הייתה
המקרה הראשון נוגע לארבעה מהגרים מחוף השנהב, אשר הגישו עתירות נפרדות לבית המשפט המחוזי בירושלים לאחר שבקשותיהם למקלט מדיני נדחו. ארבעה שופטים שונים דחו את העתירות ובבית המשפט העליון הן נדונו במאוחד בפני השופטים
יורם דנציגר (שכתב את פסק הדין),
יצחק עמית ו
אורי שהם.
טענתם העיקרית של הארבעה הייתה, כי כחברי מפלגת האופוזיציה FPI צפויה להם סכנה במולדתם. תחילה אומר דנציגר, כי לא הוכח שקיימת סכנה של ממש לכל חברי מפלגה זו בחוף השנהב. את עיקר הדיון מייחד דנציגר לשאלה האם לארבעה נשקפת סכנה משום שהיו פעילים בסניף הישראלי של FPI ומסקנתו היא שלילית.
הארבעה לא הוכיחו שקיימת סכנה כזו באופן כללי, אומר דנציגר, ועובר לדיון בנסיבותיהם הפרטניות. הוא אומר בלשון מדודה, כי הארבעה "העלו טענתם לחברות במפלגת ה-FPI לראשונה לאחר סיום ההגנה הזמנית" שהעניקה ישראל לפליטים מחוף השנהב. את אשר אמר דנציגר בלשון מינורית, אומר עמית בלשון ברורה וחד-משמעית:
"במקרה דנן נראה כי כנות ההצטרפות של המערערים למפלגת ה-FPI מוטלת בספק, בלשון המעטה. כפי שפירט חברי בסעיף 40 לפסק דינו, אחד מהמערערים טען בעבר כי היה במפלגה אחרת, אחר טען כי אף השתתף בהפגנה נגד מפלגת ה-FPI, ואחרים ציינו מפורשות כי אינם חברים במפלגה פוליטית. קשה להלום כי לאחר שבחודש דצמבר 2010 הוכרז על-ידי האו"ם כי הבחירות בהן הפסיד גבאגבו תקפות, ולאחר שגבאגבו הוסגר בחודש אפריל 2011 לבית הדין הבינלאומי, ולאחר שבחודש מאי 2011 כבר נכנס הנשיא החדש לתפקידו - דווקא אז המערערים 'גילו את האור' והחליטו להצטרף דווקא למפלגה המובסת".
הקשר הזוגי שלא היה
במקרה השני דנו השופטים
עדנה ארבל, עמית ושהם (שכתב את פסק הדין) בבקשתם של יהודית בוטובסקי ופייזולייב גיירטגו להעניק לאחרון - מוסלמי מאוזבקיסטאן - מעמד בישראל משום שהוא הידוע בציבור של הראשונה. משרד הפנים ובית המשפט המחוזי דחו את הבקשה והעליון דחה את הערעור. הנימוק העיקרי: הם לא בני זוג.
שהם אומר: "במהלך הדיון שאלנו את בא-כוח המערערים אלו ראיות היו יכולים המערערים להציג, לשם הוכחת כנות הקשר הזוגי ביניהם, לו ניתן הדבר בידם, והתשובה הייתה כי מדובר בתצלומים משותפים משנות ה-80, הא ותו לא. אין צריך לומר, כי תצלומים מעין אלה, ככל שניתן להציגם, אין בהם כדי להצביע על קיומו של קשר זוגי בין המערערים במהלך ישיבתם במדינת ישראל, החל משנת 2001.
"...כי יש בסיס איתן למסקנה, כי לא נרקם בין המערערים קשר זוגי, כן ואמיתי. מטרת הזמנתו של המערער לישראל לא נועדה לאיחוד בין בני הזוג, אלא לצורך טיפול רפואי באם המערערת, ולאחר מכן במערערת עצמה. המערער עצמו אישר כי הגיע לישראל, מלכתחילה, כדי להשלים עם גרושתו. מהחומר הראייתי עולה בברור, כי המערערים לא ניהלו חיים משותפים כבעל ואישה, ולא הוצגה כל ראיה כי הם ניהלו, אי פעם, משק בית משותף. גם אם לפרקים התגוררו המערערים יחדיו, אין בכך כדי ללמד כי הם רואים עצמם כבני זוג, והעובדה, כי הם לנים בחדרים נפרדים רק מחזקת מסקנה זו.
"המערערת לא היססה להתלונן נגד המערער במשטרה, כאשר סברה כי הוא פוגע בה, ואף עברה להתגורר בגפה בבית מלון בתל אביב. מערכת יחסים זו רחוקה מלשכנע כי המערערים הם בני זוג, המנהלים אורח חיים משותף והמסקנה, כי אין מדובר בידועים בציבור, הינה מסקנה מתבקשת, ובוודאי שהיא אינה חורגת ממתחם הסבירות". השורה התחתונה: גיירטגו הצטווה לעזוב את ישראל בתוך 15 יום.
