חלק ממבנה ענק מן התקופה הצלבנית (1291-1099 לסה"נ), ששימש כבית חולים הומה לפני כ-1,000 שנה, נחשף כעת לציבור לאחר חפירות ומחקר שביצעה רשות העתיקות במקום בשיתוף עם חברת ה"גראנד באזר" ממזרח ירושלים. המבנה - שבבעלות הוואקף המוסלמי, נמצא בלב הרובע הנוצרי בעיר העתיקה ירושלים, אזור הידוע בשם מוריסתאן (שיבוש של המילה בית חולים בפרסית), בסמוך לרחוב הראשי של העיר העתיקה (רח' דוד).
עד תחילת שנות ה-2000, שימש המבנה כשוק ירקות ופירות הומה וצפוף. מאז - הוא עמד בשיממונו. עקב כוונת חברת ה"גראנד באזר" להכשיר את המבנה למסעדה, ביצעה רשות העתיקות במקום בדיקות ארכיאולוגיות.
המבנה, שרק חלק קטן ממנו חשוף כעת, משתרע, ככל הידוע, על שטח של 15 דונם. הוא בנוי אומנות אדירות וקמרונות מצולעים, וגובהו למעלה משישה מטרים. המראה המתקבל הוא של אולם ענק, הזרוע באומנות בחדרים ואולמות.
לדברי רנה פורסטיני ועמית ראם, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, "על בית החולים הגדול שפעל במקום ניתן ללמוד מתעודות היסטוריות בנות התקופה, הכתובות ברובן בלטינית. אלה, מלמדות על בית חולים משוכלל, שאינו נופל בארגונו ובמימדיו מבית חולים מודרני. בית החולים הוקם ונבנה על-ידי מסדר דתי-צבאי נוצרי בשם "מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים" ובשמם הלטיני ההוספיטלרים (מלשון בית חולים). לוחמים אלו גזרו על עצמם את נדר הטיפול בעולי הרגל, ובשעת הצורך הצטרפו למערך הלוחם כיחידת עילית.
בבית החולים של ההוספיטלרים היו אגפים שונים, ומחלקות בהתאם לאופי המחלה ולמצבו של החולה - בדומה לבית חולים מודרני. במצב חרום, יכול היה בית החולים לקלוט עד 2,000 חולים. ההוספיטלרים טיפלו בחולים גברים ונשים בני דתות שונות. יש ידיעות על כך שהצלבנים הקפידו להגיש אוכל כשר לחולים היהודים. בתוך כך, הם היו בורים בכל הנוגע לרפואה ותברואה: עדות ראייה בת התקופה, מציינת כי רופא צלבני גדע את רגלו של לוחם רק מפני שהיה לו פצע מוגלתי קטן - למותר לציין כי הפציינט נפטר. בהקמת בית החולים ובלימוד מקצוע הרפואה נעזרו הצלבנים באוכלוסיה הערבית המוסלמית. מקצוע הרפואה תפס מקום של כבוד בתרבות הערבית, ושמם של הרופאים הערבים יצא למרחוק.
בנוסף למחלקות הרפואיות, תפקד בית החולים גם כבית יתומים, אליו נאספו תינוקות שננטשו לאחר לידתם, אימהות שלא חפצו ביוצאי חלציהן הגיעו בראש מכוסה ומסרו את הרך הנולד. בחלק גדול מן המקרים בשעה שנולדו תאומים, אחד מהם נמסר לבית החולים. היתומים טופלו במסירות רבה ובבגרותם הם שירתו במסדר הצבאי.
על מימדיו של בית החולים ניתן ללמוד מתעודות בנות התקופה. אחת התעודות מספרת כי איש צוות שלא מילא את תפקידו נאמנה בבית החולים, צעד דקות ארוכות לאורך המבנה, ומאחוריו הלכו בתור שאר אנשי הצוות, מגלבים בידיהם, והם מצליפים בו. למחזה זה היו עדים כל החולים.
לאחר נפילת הצלבנים השליט האיובי צלאח א-דין התגורר בסמוך, ואף שיפץ ותחזק את בית החולים. הוא התיר לעשרה נזירים צלבניים להמשיך להתגורר במבנה ולשרת את אוכלוסיית ירושלים.
ברעידת האדמה של שנת 1457 התמוטט המבנה ונקבר תחת הריסותיו. כך, עמדו שרידי המבנה עד לתקופה העות'מאנית. חלקים ממנו שימשו בימי הביניים אורווה, ובחפירות נמצאו עצמות של סוסים וגמלים לצד כמות עצומה של גושי מתכת ששימשו במלאכת פרזול הבהמות.
לדברי מונסר שוויקי (Monser Shwieki), מנהל הפרויקט, "המבנה המרהיב ישולב במסעדה שתקום ובאי המסעדה יוכלו להתרשם מהאווירה הימי ביניימית הקסומה השוררת במקום". לדבריו, "המקום ייפתח לקהל עוד השנה".
