חפירות ארכיאולוגיות שערכה רשות העתיקות באזור מעיין הגיחון שבעיר דוד הנמצא בתחום הגן הלאומי סובב חומות ירושלים, חשפו שכבה עשירה בממצאים, ובהם אלפי שברי חרסים, נרות חרס וצלמיות, המתוארכים לשלהי ימי הבית הראשון.
גילוי המעורר עניין מיוחד בשכבה זו, הוא של קערת חרס שהשתמרה חלקית, ועליה כתובת שאינה שלמה.
השם הקרוב ביותר במקרא, לשם שהשתמר בכתובת שעל קערת החרס, הוא זכריהו בן בניה שמופיע בדברי הימים ב' פרק כ פסוק י"ד, שם מסופר על יחזיאל בן זכריהו בן בניה, לוי מבני אסף, שהתנבא לפני המלך יהושפט טרם היציאה למלחמה בבני עמון ובני מואב.
עם זאת, בשל המחסור בחלק מהאותיות, אין לדעת אם אכן מדובר בשם זה, ואם בעל הקערה הוא אותה דמות המוזכרת בתנ"ך.
הארכיאולוגים ד"ר ג'ו עוזיאל ונחשון זנטון מרשות העתיקות, שגילו את הקערה, מתארכים את האותיות החרותות בחרס למאה השמינית-שביעית לפנה"ס, ומשייכים את הקערה לזמן שבין מלכות חזקיהו לחורבן ירושלים בימי המלך צדקיהו. עוד מוסיפים הארכיאולוגים, שחריתת הכתובת על הקערה נעשתה לפני צריפת הכלי - כלומר: הכתובת עיטרה את שולי הקערה השלמה, ולא נכתבה על החרס אחרי שהכלי נשבר.
תכליתה של הכתובת לא ברורה, אך הארכיאולוגים טוענים כי ייתכן שהקערה הכילה מנחה, וסביר להניח שהיא נשאה את שם מגיש המנחה או, לחלופין, את שם המקבל.
