עינוי דין הנגרם לנאשם צריך לבוא לידי ביטוי כבר בקביעת מתחם הענישה הראוי, ולא רק בפסיקת העונש בתוך מתחם הענישה לאחר שזה כבר נקבע. כך סבור (12.9.13) שופט בית משפט השלום בתל אביב, צחי עוזיאל.

עוזיאל מציין, כי אומנם תיקון 113 לחוק העונשין ("הבניית שיקול הדעת בענישה") אומר ששיהוי בהליכים מהווה נימוק להקלה בעונש בתוך המתחם. אולם, "כאשר מדובר בשיהוי קיצוני ובלתי סביר מעת ביצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום, שאינו נעוץ בהתנהגות הנאשם, עשוי פרמטר זה להשליך על קביעת מתחם הענישה ההולם, בעיקר בכל הנוגע לרף התחתון שלו, ולא רק על קביעת העונש ההולם".

לדעת עוזיאל, אם מתחם הענישה אינו מתחשב בשיהוי, הרי שגורם זה כלל לא ישפיע על העונש במקום בו קיימות נסיבות מקלות נוספות - דבר העלול לפגוע גם בעיקרון אחידות הענישה. עוד הוא מזכיר, כי החוק מאפשר לבית המשפט להביא בחשבון שיקולים נוספים על אלו הקבועים בו כבר בעת הדיון במתחם הענישה, ולדעתו במסגרת זו יש להתחשב בשיהוי במקרים המתאימים. עוזיאל מוסיף ומציין, כי שיהוי בהגשת כתב האישום היה מאז ומתמיד שיקול בקביעת העונש, ואין מקום להתעלם ממנו בשל תיקון 113.

הדברים נאמרו בגזר דינו של מריו פטלביץ, אשר הודה במסגרת הסדר טיעון בהפצת כדורי ויאגרה מזויפים. פטלביץ נעצר ביוני 2007, אך כתב האישום נגדו הוגש רק ביולי 2011 - שיהוי בלתי סביר, קובע עוזיאל. הוא גזר על פטלביץ שישה חודשי מאסר על תנאי, 200 שעות שירות לתועלת הציבור וקנס של 20,000 שקל. את המדינה ייצגה עו"ד תמר מצליח, ואת פטלביץ - עו"ד אברהם לביא.