ביה"ד הארצי יכריע: היקף <br>חסינותם של עובדי הציבור

מאיר ניצן יו"ר הוועדה הממונה לעיר לוד, אבי בוטרשווילי מנהל אגף משאבי אנוש בעירייה, וציון הדר גזבר העירייה, הגישו לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים ערעור על פסיקת ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב, לפיה חסינות עובדי ציבור שבפקודת הנזיקין אינה רלוונטית לתביעות שעילותיהן נעוצות במשפט העבודה.

ביולי 2011 הגישה יעל בן בשט, עובדת סוציאלית במקצועה, תביעה נגד העירייה, ניצן, בוטרשווילי והדר, תביעה שעיקרה טענה לפיטורין שלא כדין לאחר חזרה מחופשת לידה, הלנת שכר וכיוצ"ב.

לדברי התובעת, יש לחייב את הנתבעים באופן אישי מאחר שפעלו מתוך מודעות ואף מתוך אדישות לתוצאות מעשיהם ומחדליהם כלפיה. הנתבעים העלו טענה לפיה עומדת להם חסינות עובדי ציבור בהתאם לפקודת הנזיקין.

בנוסף הוגשה על-ידי היועצת המשפטית של העירייה בקשה להקנות לנתבעים חסינות בטענה כי במקרה הנדון מתקיימים תנאי החוק לקביעתה של החסינות, מאחר שאין המדובר במעשה שנעשה בידיעה, מתוך כוונה לגרום נזק, או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו.

לדברי היועצת המשפטית, הנתבעים פעלו תוך כדי מילוי תפקידם כעובדי ציבור ולא התכוונו לגרום נזק לתובעת. ואולם ביה"ד האזורי קבע כי במקרה הנדון אין המדובר בתביעה הנוגעת למישור הנזיקי כלל ועיקר, אלא בתביעה המצויה בעיקרה בתחום משפט העבודה, ועל-כן לא מוקנית לנתבעים חסינות עובדי ציבור החלה רק בגין תביעות העוסקות בנזיקין ואשר עילותיהן יונקות מדיני הנזיקין.

לדברי ביה"ד, במקרה הנדון עילות התביעה מבוססות על חוק עבודת נשים ועל חוק הגנת השכר, ועילות התביעה מעצם טיבן וטבען נעוצות ביחסי עבודה ואינן בגדר עילה נזיקית.

בערעור שהוגש על החלטת ביה"ד נטען כי פקודת הנזיקין חולשת על כל תחומי המשפט ועל משפט העבודה בכלל זאת, וכי ביה"ד האזורי שגה בקביעתו לפיה החסינות אינה רלוונטית לתביעות שעילותיהן נעוצות במשפט העבודה.

לדברי המערערים, משפט העבודה הינו תחום משפטי אחד מיני רבים ואין בעובדת קיומה של עילה במישור דיני העבודה כדי למנוע את תחולתם של דיני הנזיקין, שהרי דיני הנזיקין בדיוק כמו דיני החוזים חולשים על כל תחומי המשפט, וכל תביעה משפטית תהיה עילתה אשר תהיה ניתנת גם לבחינה באספקלריה נזיקית.

עוד נטען בערעור כי דיני הנזיקין הינם דינים המתווים מעין עקרונות על שנועדו לשמש אמת מידה כללית לבחינת התנהגותם של בני אדם זה כלפי זה. כל זאת בכל סוגי מערכות היחסים היכולות להתקיים ביניהם, יהיה זה במערכת יחסים של נותן שירות או מקבל שירות, כמו עו"ד-לקוח, רופא-חולה וכיוצ"ב יהיה זה במערכת יחסים של נושא משרה בתאגיד אל מול בעל המניות בתאגיד והיה זה במערכת יחסים שבין עובד למעביד.

לדברי המערערים, על כל מערכות יחסים אלו חולשים דיני הנזיקין ללא יוצא מן הכלל ואת כולן ניתן לבחון והלכה למעשה גם בוחנים באספקלריה של דינים אלו. לטענת המערערים, אין זה נכון לקבוע כי מאחר שעילות התביעה נעוצות במשפט העבודה אין דיני הנזיקין רלוונטיים להן, וכי משכך, לא ניתן להשית עליהם את החסינות הקבועה ביחס לעובדי ציבור בפקודת הנזיקין.

המערערים סבורים כי דחייתה של בקשתם למתן חסינות במקרה הנדון תחטא לתכלית החוק ולעיקרון הישות המשפטית הנפרדת של העירייה, וכי במקרה הנדון בו לא הייתה להם שום כוונה להרע עם התובעת או אדישות לגורלה, דחייתה של בקשת החסינות תהיה תוצאה בלתי צודקת בעליל וגם תחטא לתכליתו של החוק המקנה חסינות.