"שחיתות ציבורית היא מושג אמורפי. קשה כיום לחשוף שחיתויות, כי השחיתות לבשה צורות אחרות. תיקים כמו
הולילנד כבר לא קיימים היום, כי גם המושחתים לומדים את כל התרגילים ואיך לא להיחשף. יכול להיות שהיום מי שרוצה לשחד איש ציבור או איש ציבור רוצה לקבל שוחד, הדברים נעשים יותר אחד מול אחד, באופן שלא משתפים הרבה אנשים. כך הסיכוי לפצח קטן מאשר בעבר".
כך אומר (יום ג', 1.10.13)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא, בכנס על ביקורת המדינה והמדיה החדשה שהתקיים באוניברסיטת בר-אילן. שפירא הדגיש: "זאת לא אמירה שהפשיעה מורכבת ואי-אפשר לטפל בזה ולכן אתעסק בזכויות אדם. נתעסק בזה כאשר נקבל מידע מהציבור או מהשותף לדבר העבירה איפה השחיתות. אבל קודם לקבל את הידיעה הזו. מקומה של התקשורת הוא בחשיפה של ידיעות מסוג זה. הזרימה צריכה להיות יותר מהציבור, כאשר התקשורת היא חלק מהציבור".
לדברי שפירא, "עבודת הביקורת היא העבודה היום-יומית שבמשך שנים רבות עושים אותה, וכל המבוקרים יודעים שתורם יגיע לפי תוכנית קבוע מראש ולא לפי גחמות. אני אשים את הדגש איפה שאני חושב שצריך לשים, בלי קשר לשאלה האם זהו נושא תקשורתי או לא".
תשבחות ללינדנשטראוס
שפירא חלק תשבחות לקודמו, מיכה לינדשטראוס, אשר "העלה את מודעות משרד מבקר המדינה לשיאים, ואי-אפשר לקחת את זה ממנו. השאלה מה הרווח האישי, אם קיים או לא - זאת לא שאלה שאני צריך לענות עליה, כי אני לא מסתכל על העניין מבחינה אישית. זה לא תפקיד רוחב ולא תפקיד ראשון, כי רוב המבקרים הגיעו לתפקיד בגיל מבוגר. זה לא שעובדים ואחר כך ממשיכים לתפקיד טוב יותר".
שפירא דיבר על תפיסת היסוד שלו לגבי ביקורת המדינה: "התפקיד הזה חשוב לכל עם ישראל. צריך לטפל בדברים שמתאימים לכלל האוכלוסיה והתושבים. את רוב האזרחים לא מעניין שתפסו איזה פקיד שסרח; אכפת לו מהבית שלו ומהאנשים הקרובים אליו. כל אחד שעוסק בשחיתות ציבורית צריך להתחשב באנשים האלו. המבקר עצמו צריך לקחת בחשבון את כלל האוכלוסיה.
"איך מעודדים את אותם אנשים בציבור שרוצים לגלות דברים, אבל חוששים לעבור את אותם תהליכים שחושפי שחיתות עוברים? צריך לעודד את חושפי השחיתות ע"י כך שניתן להם את ההגנה המקסימלית שאפשר, ולכן היום עמיחי שי יוצר מודל עם הרשות להגנת עדים, ליצור מודל לפתות את בעלי הידיעות שיכולים, גם אם הם שותפים לעבירה, לחשוף את המושחתים. אולי נחשוף שחיתויות ע"י הדוחות שלנו או קבלת ידיעות מהציבור והתקשורת.
היתרון של התקשורת
"קיימת מערכת יחסים ייחודית בין ביקורת המדינה לתקשורת. התקשורת והביקורת הם בני ברית. עיקרון מרכזי הוא פרסום ופומביות הביקורות. התקשורת מובילה את הביקורת לציבור הרחב, ומהווה גם כלי להפנמת הביקורת אצל המבוקרים. התקשורת גם מעבירה מידע יקר ערך למבקר המדינה. המידע הוא בסיס לבדיקה ובסיס לקיומה של חברה דמוקרטית.
"היתרון שיש לתקשורת על הביקורת בחשיפה, הוא שאדם שיודע או ששמע על שחיתות כלשהי של איש ציבור, חושש להגיש תלונה במשטרה: יעוכב, ייהפך לחשוד, יפליל אנשים וכדומה. אבל אם הוא פונה לעיתונאי, הוא יכול לעשות זאת בכל מקום ובנחת ואולי לא ייחשף בכלל, אלא אם הוא מעליל על מישהו, כי יש לו את חיסיון של מקור עיתונאי. לכן קל יותר לאנשים להגיע לתקשורת. לכן גם מצפים שהתקשורת תעביר את המידע למשרד המבקר".
בנוגע לביקורת המדינה והמדיה החדשה, אמר שפירא: "נצטרך לעקוב ולראות מה מתאים לביקורת המדינה ומה לא. כרגע אנחנו בשלב של ניסוי וטעייה. שוקלים לפתח שירות ציבורי אינטרנטי, לתת שופר לנושאים שלציבור יש הרבה מה לומר עליהם. שפירא הדגיש, כי יישארו הדוחות הכתובים, הקשר עם אמצעי התקשורת והכנסת לא ייפגע, אלא יתווסף נדבך בשימוש במדיה כדי להפיץ את המידע לציבור הרחב".
חשיבותם של מבקרי הפנים
בהתייחסו לשומרי הסף אמר שפירא, כי מבקרי הפנים הם מוסד חשוב ביותר. הם "יושבים על הווריד של הגופים המבוקרים והם מצליחים לקבל מידע, יכולים לחסוך למשרד המבקר המון עבודה ודוחותיהם יכולים לשמש כבסיס לביקורת של המבקר". לדברי שפירא, "מבקרי הפנים הרימו ראש. דוגמה לכך היא הדוחות של מבקר הפנים של משרד התקשורת. הגיש דוחות קשים על מעבידיו, ללא מורא. דוחות אלו כבר נידונים במשרד התקשורת".
שפירא הוסיף: "מבקרי הפנים ושומרי סף אחרים מרגישים שיש למי לפנות. כאשר הם פונים לנציב תלונות הציבור לקבלת כתב הגנה, הם יודעים שאין להם חשש שהם יפוטרו. הם לא יצטרכו לחכות כמו בעבר לקבלת צו הגנה זמני. מי שמתלונן ולכאורה מצביע על התנכלות לו, יקבל צו הגנה זמני במהירות".
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
