המיות"ר של ליברמן

בשנות ה-60 כתב אפרים קישון פיליטון שכותרתו "תולדות המיות"ר". המיות"ר - ראשי תיבות של "מועצת יהודים ותורכים ראשית". קישון סיפר על ארגון שהוקם כדי לקנות קרקעות ולטעת עצים לנוכח התנכלותם של התורכים ליהודי הארץ, ובכך כיוון כמובן לקרן הקיימת.

קישון הוליך את הקורא לאורך הדורות, כאשר קיומו של המיות"ר אכן הופך למיותר: תחילה בזכות הבריטים, אחר כך בשל הקמת המדינה. אבל ראשי הארגון כמובן לא חושבים אפילו לרגע להפסיק את הפעילות, והם מחפשים מתחת לאדמה מה יוכלו לעשות כדי להצדיק את קיומו. לזכותם לפחות אפשר לומר, כי אם אינם מסתירים את הסיבה האמיתית: לא מפסיקים מפעל כזה, ולא שולחים הביתה 60,000 עובדים.

דוח מבקר המדינה על "נתיב" נראה כאילו נלקח הישר מתוך אותו פיליטון, בהבדל קטן אחד: הוא משקף מציאות שעולה לנו הרבה כסף מדי שנה. לאחר נפילת מסך הברזל, שוב לא צריך את "נתיב" שאכן עשה גדולות ונצורות בזמן שהיה צורך בפעילות חשאית מול יהודי בריה"מ. כיום אפשר לפעול בגלוי, דרך הסוכנות היהודית, נציגויות ישראל ועוד. אז מה עושה "נתיב"? - נכנס לתחומים שאינם מעניינו, ובדרך כמובן דורך על הבהונות של מי שכן מופקדים על אותם תחומים.

אז למה "נתיב" לא נסגר? - כאן יש שוני לעומת המיות"ר של קישון. זה לא כל כך בגלל העובדים אלא בגלל מי שממונה עליו. "נתיב" נודד עם אביגדור ליברמן ממשרד למשרד, כאילו הוא רשום על שמו בטאבו עוד מאז לידתו בקישינב. יש שם כסף, יש שם מינויים, יש שם שליחים, יש שם מכרזים, יש שם נסיעות לחו"ל, יש שם קשר עם עולים-בכוח ותורמים-בפועל. במילים אחרות: כולנו משלמים כדי שלליברמן, האיש שאיכשהו לא ממש חשוד על התנהלות לפי כל הכללים, יהיה עוד מקור כוח.

דומה שהמבקר יוסף שפירא אינו שוגה באשליות. הוא לא אומר את המובן מאליו - שצריך לסגור את "נתיב" - כי הוא יודע שזה לא יקרה. לכן הוא ממליץ לבחון את פעילותו ולהתאים אותה למציאות. תסמכו על ליברמן - שאמנם לא נמצא במשרד החוץ, אבל השאיר שם את זאב אלקין לדאוג לעניינים - שאם הוא לא יתעלם בכלל מדוח המבקר, הוא כבר ימצא דרך להוכיח שהמיות"ר שלו בכלל לא מיותר.