לבית המשפט המחוזי בלוד הוגשה בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד חברות הגז אמישראגז, סופרגז ופזגז בהיקף כספי מוערך של 372 מיליון שקל בטענה לגביית דמי שימוש שלא כדין בגין הליכי הרישוי והפיקוח של צוברי גז שהוטמנו על ידן ללא אישור ו/או היתר בנייה כדין.
בתביעה נאמר כי במרבית הבניינים הנבנים בשנים האחרונות מערכת הגז מבוססת על צובר תת-קרקעי המוטמן באדמה מטעמי ביטחון וחזות סביבתית. אולם במידה שהצובר אינו מותקן באופן בטיחותי ועל-פי התקן ונעדר היתר בנייה כדין, פוטנציאל הסיכון לדיירים ולסביבה גדל.
לטענת התובעים, האחריות על תקינות ובטיחות מתקני הגז וסביבותיהם מוטלת על חברות הגז אשר התקינו את צוברי הגז. לדברי התובעים, חברות הגז גובות מצרכניהן מלבד התשלום על צריכת הגז גם דמי שימוש קבועים הכוללים בתוכם השתתפות הצרכנים בעילות השגת היתרי הבנייה, וכן פיקוח ובקרה שוטפת על צוברי הגז אשר הוטמנו, דהיינו בעבור שירותים אשר כלל לא ניתנו להם.
בתביעה נטען כי חברות גז מטמינות צוברי גז בבתים משותפים ו/או בסמוך להם בכל רחבי הארץ ללא קבלת היתר בנייה כדין, וממילא ללא פיקוח כדין על בטיחות הליך הטמנת הצובר, מיקומו, ודרישות התקן והבטיחות, ומסכנות במעשיהן/מחדליהן אלו את הציבור.
בתביעה מצוין כי למרבית העיריות אין די נתונים על פריסת רוב צוברי הגז ברחבי העיר וכי הסתבר לעיריות הללו כי צוברים רבים הותקנו ללא אישור והיתר בשטחן המוניציפלי. לדברי עיריות רבות, לא די בכך שחברות הגז אינן מבקשות ודואגות להיתרי בנייה לצוברים המוטמנים בשטחים אלו או אחרים, החברות אף מסרבות בחוסר תום לב מובהק למסור לרשויות המופקדות על בטיחות הציבור, מידע על צוברים שהוטמנו על ידן בעבר.
בתביעה נאמר כי כתוצאה מכך שצוברים רבים מותקנים בשטחים ציבוריים ללא קבלת היתר מהרשויות, נהנות חברות הגז ממיקום לצוברים ללא עלות תוך שהן עושות הון מאספקת הגז לציבור, כל זאת ללא הסכם או הסדרת תשלומים כגון ארנונה, ואף בכך הן עושות עושר ולא במשפט, מלבד הסכנה והפגיעה הפוטנציאלית במרחב הציבורי.
יתרה מכך, טוענים התובעים באמצעות בא-כוחם עו"ד
יוסי פוקס, כי התנהגותן של חברות הגז עולה אף כדי רשלנות פושעת, שכן צוברים רבים מוטמנים בשטחים פתוחים, שטחים בהם גדלים עשבי בר וצמחיית פרא, ללא עידכון העיריות בכך. ולא מן הנמנע כי אי-ניכוש העשבים עלול להאיץ התפשטות השריפה במידה שתפרוץ עקב דליפת גז.
בהתאם לדוחות העיריות, מעריכים התובעים כי כ-80% מהמנויים צורכים גז על-ידי צוברים אשר ללא היתר כלל, ולפיכך ישנם כיום 400,000 בתי אב המשלמים לחברות הגז תשלום חודשי עבור שירות שלא קיבלו כלל.
להערכת התובעים, 15 שקל מגובה דמי השימוש יועדו לנושא קבלת היתר הרישוי, הבטיחות וכולי, ולטענתם הצרכנים לא היו משלמים את מלוא דמי השימוש באם היה ידוע להם כי חברות הגז לא קיימו את דרישת ההיתר.
אשר על כן על חברות הגז להשיב לצרכניהן את דמי השימוש הללו בסכום כולל המוערך ב-252 מיליון שקל ובנוסף לפצות אותם בגין נזקיהם הבלתי ממוניים המתבטאים בפגיעה באוטונומיה בסכום ממוצע לכל צרכן של 300 שקל ובסך-הכל סך של 120 מיליון שקל. סכום התביעה המצרפי הכולל מוערך ב-372 מיליון שקל.
בנוסף לסעד הכספי מתבקש בית המשפט לחייב את חברות הגז בהוצאת היתרי בנייה לכל צוברי הגז שהוטמנו במדינה שלא כדין, ובמסירת מידע הנוגע למיקום הצוברים לרשויות השונות ובהתאם לתחומי השיפוט.
