עמותת תנו לחיות לחיות ודוברת העמותה אתי אלטמן הגישו לבית משפט השלום בתל אביב תביעת דיבה בסך 500,000 שקל כנגד בנימין שלזינגר ששימש כיו"ר העמותה עד שנת 2008.
בתביעה נאמרה כי לאחר ששלזינגר עזב או הועזב מהעמותה הוא החל במסע הכפשות שקרי מיסודו כנגד התובעות בטענות של שחיתויות וכיוצא בזה דברי בלע ואף הגיש תלונה לרשם העמותות. ואולם הלה דחה מכל וכל את טענותיו ואף קבע כי שלזינגר ניסה להתלונן על החלטות שהוא עצמו היה שותף להן ואשר נמצאו תקינות לחלוטין.
לדברי העמותה ואלטמן הן סברו כי בכך הגיע העניין לסיומו ואולם לפני כחודש בערב יום הכיפורים נדהמו מפרסום של שלזינגר בדף הפייסבוק לפיו הוא התייסר כביכול משנת 2008 עד לשנת 2013 והבין כי הגיעה העת להתלונן לרשם העמותות ולפרסם את השחיתויות שהוא מעולם כביכול לא דיבר עליהם.
כך פרסם שליזנגר: "לקראת יום הכיפור, אחרי שנים של שתיקה, החלטתי לחשוף את האמת. לפני הכול אני מבקש סליחה על שנכשלתי, סליחה שלא התוודיתי קודם, שלא זעקתי קודם, שלא חשפתי קודם. אני מרגיש אחריות וחובה לתקן את מה שהתחלתי והתקלקל באמצע הדרך. החלטתי לצאת למסע לחשיפת האמת הקשה אודות ההנהלה וההתנהלות הכושלת של עמותת תנו חיות לחיות".
שלזינגר אף האשים בעלי תפקידים בכירים בעמותה בהתנהלות פושעת ומחפירה בנושאים כספים הפוגעים משמעותית בתפקודה ביושרה ובתקינותה של העמותה. לדברי שלזינגר התחוור לו במהלך שנותיו האחרונות בעמותה כי מעידות, טעויות וליקויים בשיקול הדעת של בעלי תפקידים בכירים בעמותה לא היו מקריים אלא נבעו ממניעים זרים ובכוונה תחילה.
לטענת התובעות שלזינגר לא התייסר בשתיקה ולא יום הכיפור עורר אותו "לחשוף" אלא מניעים זדוניים, רעים וחסרי יושר הם שהנחו אותו. בתביעה נאמר כי הפעם לאור קיצוניותו של המעשה והפרסומים החוזרים ונשנים של דברי שקר וכזב, הפצתם באמצעות מימון כספי במטרה לפגוע באופן ברוטאלי בתובעות, מוטלת עליהן החובה להגיש תביעה זו.
בתביעה נאמר כי בפרסומים נוספים של שלזינגר בדף הפייסבוק הוא התרברב כי הוא עתיד לפרסם פרסומים פוגעניים כנגד התובעות, קרא לחקור את הנהלת העמותה וייחס לבכירי העמותה שימוש בכספי ציבור שלא למטרותיה המוצהרות של העמותה ושימוש לא ראוי בכספי תרומות, והסתרת מידע.
לדברי התובעות הנתבע שילם כסף כדי שפרסומי הדיבה שלו יגיעו לכמות גדולה יותר של אנשים, ולנוכח החומרה של ההאשמות שהטיח בתובעות ולאור היותן משוללות יסוד ונוכח כוונת הזדון שבמעשיו, תוך ניצול גס ושפל של פלטפורמת התקשרות ההמונית, מתבקש בית המשפט לפסוק פיצוי כספי אשר יבטא את שאט הנפש ממעשיו של הנתבע ומהכפשת שמן של התובעות על לא עוול בכפן לרבות פיצוי עונשי.
