הרב נסים בן-שמעון, ראש הרכב בבית הדין הרבני בתל אביב, שימש ביוני 2009 כ"בורר" בהסכם במסגרתו שילם פדופיל לקורבנו 220,000 שקל תמורת שתיקתה. כך מגלה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (30.10.13). דיין בבית דין רבני הוא בעל מעמד של שופט.

האנס והקורבן הם בני-דודים מהמגזר החרדי. לפי כתב האישום בו הודה האנס בספטמבר 2011, הוא ביצע שורה ארוכה של עבירות מין (ובראשן כמה מעשי אונס) בבת-דודתו, מאז הייתה בת 11.5 ועד שהגיעה לגיל 18. לאחר שהאנס הורשע ונדון ל-7.5 שנות מאסר ולתשלום פיצוי של 100,000 שקל, הגישה נגדו הנאנסת תביעת פיצויים. האנס ביקש לדחות על הסף את התביעה, בהסתמך על ההסכם שנחתם בפני הרב בן-שמעון.


התחייבות בלתי חוקית


הנאנסת אישרה את דבר חתימתו של ההסכם, לפיו - כלשונה - היא "תימנע מהגשת תלונה למשטרה ופנייה לערכאות משפטיות בתמורה להתחייבות הפוגע להיעלם מחייה, להתרחק ממנה, ממשפחתה, ותמורת פיצוי של 220,000 שקל". היא ובעלה גם אישרו, כי האנס שילם את הסכום המובטח.

בין היתר נאמר בהסכם, כי הנאנסת ובעלה מתחייבים "שלא לדבר בנושא זה עם אחרים וכן שלא למסור לשלטונות בעניין זה. ידוע להם, כי י' הסכים לשלם את הסך הנ"ל רק כדי למנוע המשך דיבור בעניין, וכן אם יתברר שהם ממשיכים לדבר, מתחייבים לשלם פיצויים כפי הסכום שקיבלו". השופטת דליה גנות אומרת, כי אין פסול בקבלת פיצוי על מעשיו של האנס ובהתחייבות שלא לשוחח על מעשיו, אך ההתחייבות שלא לפנות למשטרה היא מנוגדת לדין וחסרת תוקף חוקי.

ההסכם נחתם לפני שהנאנסת התלוננה במשטרה, וגנות קובעת שהגשת התלונה - בינואר 2011 - לא היוותה הפרה של ההסכם, משום שכאמור ההתחייבות להימנע מכך היא בלתי חוקית. כאשר נחקר הרב בן-שמעון במסגרת חקירת האונס, הוא טען שלא היה מודע לחומרת העבירות שביצע האנס בבת-דודתו. הרב בן-שמעון, שההסכם נחתם בלשכתו בבית הדין הרבני בתל אביב, לא זומן להעיד בהליך האזרחי.

יצוין, כי חשדו של הרב בן-שמעון היה חייב להתעורר לנוכח התחייבותם של הנאנסת ובעלה שלא לפנות למשטרה - דבר המעיד בבירור שבוצעו עבירות פליליות - ולנוכח סכום הפיצוי, המלמד שאין המדובר בעבירות של מה בכך. עוד יצוין, כי ייתכן שהרב בן-שמעון היה מחויב בעצמו לפנות למשטרה, לנוכח החשש כי מי שאונס את בת-דודתו במשך 6.5 שנים - עלול לחזור על מעשיו. לכן, לכל הפחות הרב בן-שמעון עצם את עיניו מלבדוק לעומק את נסיבות חתימתו של הסכם יוצא דופן זה. הוא גם התעלם מכך שהתחייבות שלא להתלונן במשטרה, כפי שאומרת גנות, היא בלתי חוקית.


"לא לשפוט את הנתבע"


השופטת דליה גנות מוסיפה: "במהלך שמיעת הראיות בפני הובהר, כי הרב והעדים להסכם לא נכחו במועד חתימת ההסכם, כמי שאמורים להחליט מהו הפיצוי לו זכאית התובעת נוכח מעשיו הנפשעים של הנתבע, אלא הם נכחו במקום על-מנת לסייע בידי הצדדים לנסח הסדר, ולא על-מנת לשפוט את הנתבע בגין מעשיו, או להעריך את הפיצוי לו זכאית התובעת בגין מעשים אלו". גם עובדה זו מלמדת, כי הרב בן-שמעון העדיף שלא לשאול יותר מדי שאלות.

בהתייחסה לתוקפו המשפטי של ההסכם קובעת גנות, כי הוא תקף משום שהיווה פיצוי על העבירות ומשום שהנאנסת - בניגוד לטענתה - הייתה מודעת היטב לכל פרטיו, למרות שבעלה הוא שחתם עליו בשמה. גם בהקשר זה מתייחסת גנות לחלקו של הרב בן-שמעון:

"תוקפו המשפטי של ההסכם מתמצה ברצונם ההדדי של התובעת ובעלה מצד אחד, ושל הנתבע מצד שני, להסדיר את המחלוקת ביניהם בדרך של תשלום פיצויים. רצון הדדי זה ברור מלשונו של ההסכם, והתובעת אישרה אותו בעדותה, ועל כן, כאמור, אין כל משמעות למידת הידיעה, או חוסר הידיעה, של הרב בן-שמעון או העדים, באשר לסיבת נכונותו של הנתבע לשלם לתובעת את הסכום הנקוב בהסכם, לרבות בהתייחס למעשי האינוס שביצע הנתבע בתובעת, וממילא חוסר היכרותו של הרב בן-שמעון את פרטי פשעיו של הנתבע, אינו מעלה או מוריד מתוקפו המשפטי של ההסכם".

הנאנסת הגישה את התביעה למרות אותו הסכם, משום שהאנס הפר את התחייבותו להתרחק ממנה, וכדברי גנות - המשיך להופיע בחייה במטרה ברורה להכאיב לה. אולם, היא קובעת, היה על הנאנסת לפעול במישור החוקי המתאים להפרת חוזה בידי אחד הצדדים, ולא להגיב בהפרה משלה בדמות הגשת תביעת הנזיקין נגד האנס.

"על כן, לדאבון הלב, ולמרות שאין לי ספק שנפגעה קשות מהפרת ההסכם על-ידי הנתבע, אין בידי להושיע לה ואין מנוס מדחיית תביעתה, למרות שהנני עושה כן בלב כבד ובצער רב, שכן התרשמתי ממצוקותיה וכאביה של התובעת נוכח המעשים הנפשעים שביצע בה הנתבע, ונוכח התנהלותו הנבזית לאחר חתימת ההסכם והפרתו אותו ברגל בוטה וברוע לב", אומרת גנות.