במהלכיהם הדיפלומטיים באזור מול סוריה ואירן, חמקו האמריקנים מהאילוץ להפעיל כוח בכדי לשתק את תוכנית הנשק הכימי של סוריה ואת תוכנית הגרעין הצבאי של אירן, לעבר מצב מעורפל. מצב מעורפל מטשטש את תמונת מאזן הכוחות הבינלאומי באזור מכמה וכמה סיבות. ראשית, לא ברור באמת כמה מרוחקת אירן מיכולת צבאית מוכחת. שנית, נותרה על-כנה יכולת כימית מסויימת בסוריה. שלישית, נותר על-כנו הציר השיעי אירן-סוריה-חיזבאללה כציר מדיני-צבאי אפקטיבי, כאשר אסד חוזר ומשתלט בהדרגה על סוריה. רביעית, מטשטשת התמונה לגבי השאלה עד כמה רואה ארה"ב באמת את הגעת אירן לנשק גרעיני כ"קו אדום" שמחייב ולא רק מצדיק הפעלת כוח צבאי, היה ונכשלות הסנקציות הכלכליות. חמישית, מתערפלת התמונה לגבי העמדה האמריקנית כלפי תקיפה ישראלית באירן ו/או בסוריה. שישית, מטושטשת התמונה עד כמה באמת מעוניינת ארה"ב להביא לשינויים פנימיים מהותיים במשטר באירן ולשלוף את אירן מהמחנה האיסלאמי-פונדמנטליסטי, בכדי להחלישו ולצמצם את איומי הטרור בעולם כולו. שביעית, מתחזקת התחושה שבכל השאלות הנ"ל העמדה האמריקנית המשיבה עליהן "לא" חזקה בהרבה מזו המשיבה "כן"; כלומר: ארה"ב חותרת להמשיך במדיניות של התחמקות מאחריות בינלאומית ומהתחייבויות לבעלי בריתה, אולם עושה זאת באופן שיקשה על גורמים פנים אמריקנים ועל הגורמים הניזוקים מבחוץ להצביע בטווח הקצר על נזקים ממשיים גם לאינטרסים אמריקניים.