לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה תביעה ובקשה לאישורה כנגזרת בשמה של החברה הציבורית
מבטח שמיר אחזקות נגד בעלי השליטה: המנכ"ל מאיר שמיר ו
אשטרום נכסים, יו"ר הדירקטוריון רונן ישראל וחברי הדירקטוריון
יחזקאל דברת, עופר גלזר, איריס צמח ואלכסנדר ליפשיץ. זאת בטענה לאחריותם לקנס בסך 4 מיליון שקל ששולם על-ידי החברה במסגרת הסדר אכיפה עם רשות ניירות ערך.
התובע, אוהד גבאי, המחזיק במניות מבטח שמיר, טוען כי בינואר 2008 רכשו מבטח שמיר ואייפקס את השליטה בתנובה. במהלך שנה זו הבהירה רשות ניירות ערך לחברה כי מאחר שההשקעה שלה בתנובה מוגדרת כנכס פיננסי זמין למכירה, יש להציגה לפי שווי הוגן ולא לפי עלות. אולם חרף עמדתה המפורשת של הרשות, הוסיפה החברה לפרסם דוחות כספיים הערוכים בניגוד לדרישת ועמדת הרשות.
לאחר פרסום הדוח השנתי של החברה לשנת 2009, הודיעה הרשות לחברה כי נוכח העדר פרטים מהותיים על אודות תנובה (העדר דוחות כספיים של תנובה ו/או כלי מדידה אחרים להערכת שוויה ההוגן של תנובה) הרי שהדוחות הכספיים של החברה ערוכים בניגוד לדין.
לדברי התובע, רשות ניירות ערך טענה כי במהלך התקופה שממועד ההשקעה בתנובה ועד לפרסום הדוח הרבעוני ליום 30.9.11 במשך 15 רבעונים רצופים לא קיימה מבטח שמיר את חובות הדיווח המוטלות עליה על-פי חוק ניירות ערך. בפרק זמן זה לא תוקנו דוחותיה הרבעוניים של החברה החל ממועד השקעתה בקבוצת תנובה ולא הוגשו דוחותיה הכספיים כשהם ערוכים כדין.
מבטח שמיר פנתה לערכאות בערעור על החלטת הרשות במטרה למנוע את השעיית המסחר במניותיה, אולם כעבור זמן קצר משכה את ערעורה מיוזמתה ונוכח האמור ביום 10.5.10 הושעו מניותיה ממסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב.
ביום 19.2.12 דיווחה מבטח שמיר כי התקשרה בהסדר אכיפה מנהלי שנערך בין הרשות, החברה תנובה ותאגידים רלוונטיים נוספים במסגרתו הוסכם בין היתר כי החברה תשלם עיצום כספי בגובה של 4 מיליון שקל בגין הפרת הוראות חוק ניירות ערך וכי יהיה עליה לנקוט באמצעים נוספים על-מנת למנוע את הישנות ההפרות בעתיד.
התובע טוען כי מעשיהם ומחדליהם של נושאי המשרה הבכירים במבטח שמיר העולים כדי הפרת חובות הזהירות שלהם כלפי החברה, בין ברשלנות ובין בפזיזות, גרמו לחברה או לא מנעו ממנה כמצופה וכמתחייב להפר את הוראות חוק ניירות ערך.
לדברי התובע, באמצעות עוה"ד עמית מנור, יוקי שמש וענבל לייפר, כתוצאה ממעשיהם ומחדליהם של נושאי המשרה הבכירים של החברה נגרם לה נזק בסך 4 מיליון שקל ועל כן מתבקש בית המשפט לחייב אותם בהשבת סכום זה לחברה. התובע סבור כי הוא מציג עילת תביעה לכאורה העומדת לחברה כנגד מי שהסב לה נזק, ולדעתו התביעה וניהולה הן לטובת החברה ולדבריו הוא אינו פועל בחוסר תום לב.