השופט
איתן אורנשטיין קובע (17.12.13), כי ניתן לכפות הסדר על חברה חדלת פרעון. בכך דוחה אורנשטיין טענה מרכזית של קבוצת אי.די.בי. לדבריו, זוהי החלטה ראשונה מסוגה, בהעדר פסיקה של בית המשפט העליון והחלטות קודמות של בתי משפט מחוזיים, שכן כמעט תמיד ההצעות מוגשות על דעתן של החברות.
לדברי אורנשטיין, מנוסח סעיף 350 לחוק החברות עולה, כי אין חובה שבקשה להסדר תוגש גם על-ידי החברה. "הוראה זו מרמזת, כי אין הכרח שהחברה תסכים לפשרה או להסדר המוצע, שכן אחרת לא היה טעם לאפשר לגורם אחר, פרט לחברה או למפרקה שבא בנעליה, להגיש את בקשת ההסדר. קרי, העובדה שהמחוקק התיר לנושי החברה ולבעלי מניותיה להגיש בקשה להסדר נושים, מלמדת, שהפרשנות הנכונה של הסעיף אינה שוללת אפשרות לאשר הסדר גם ללא הסכמת החברה, וזאת, בין היתר, בהתאם לכלל הפרשני, שלפיו המחוקק לא משחית את מילותיו לריק".
אורנשטיין מוסיף, כי פרשנות זו מתיישבת גם עם הוראת תקנות הסדרי הנושים, הקובעות שאם ההצעה מוגשת שלא בידי החברה - עליה להגיב עליה תוך 21 יום. לדעתו, לא ניתן לפרש סעיף, זה "אלא באופן שניתן לכפות על חברה הסדר נושים. אחרת, לא הייתה ניתנת על-ידי מחוקק המשנה אפשרות שלפיה החברה תהיה רשאית להגיש התנגדות להסדר".
עוד מפנה אורנשטיין את תשומת הלב להוראות בחוק החברות הנוגעות לאישור הסדר נושים: "עינינו הרואות, כי אין בסעיף כל תנאי שלפיו נדרשת הסכמתה של החברה לשם אישור הסדר הנושים שעל הפרק. לו כעמדת הטוענים, הסכמת החברה הייתה דרושה לאישור ההסדר, היה מקום למצוא הוראה מתאימה בסעיף, והיעדרה של הוראה זו מקשה על קבלת הפרשנות האמורה".
עוד מציין אורנשטיין: "אם ניתן לכפות על חברה פירוק בניגוד לרצונה, בהתקיים עילת פירוק, קל וחומר שניתן לאשר הסדר נושים בעניינה בניגוד לרצונה. לעומת זאת, ככל שלא קיימת עילת פירוק נגד חברה, או שבקשת הפירוק נשענת על אדנים רעועים או כאלה המחייבים בחינה וליבון מעמיקים, בהכרח יקשה הדבר גם על כפיית הסדר נושים נגד רצונה".
אורנשטיין עובר מן הכלל אל הפרט: "לא יעלה על הדעת, שחברה לא תסייג את הסכמתה להליך של הסדר נושים, בכך שלא ניתן יהיה לכפות אותו עליה בניגוד לרצונה, ותעלה את ההתנגדות האמורה רק לאחר שההליך קרם עור וגידים, לאחר שמונה מומחה, נוהל מו"מ להסדר נושים, ואלה פיתחו ציפייה לגיטימית, שככל שהסדר הנושים המתגבש יזכה לרוב הדרוש, הוא יאושר.
"...שעה שחברת אחזקות אינה סולבנטית, ודוק, גם בעל השליטה שלה מציע הסדר הכולל תספורת של כ-30%, ואין כל הצעה לפיה יוכלו הנושים להיפרע את חובם, יש ליתן לנושים לבחור את ההליך הנראה בעיניהם. משכך, טענת החברה עוד בהסתייגותה לבקשה למינוי מומחה לבדיקת הסדר חוב, לפיה היא בת-פירעון, אינה אלא מס שפתיים, והתנגדותה להסדר הנושים נשענת על אדנים רעועים ודינה להידחות. נושי החברה זכאים, אפוא, לנקוט בהליך של הסדר נושים, וככל שזה עדיף ביניהם על דרך הפירוק, יכבד בית המשפט את העדפתם זו".