בטקס צבאי, הובא למנוחות (יום ב', 13.1.14) ראש הממשלה ה-11, אריאל שרון. מסע הלוויה יצא מהכנסת, עבר בלטרון והגיע לגבעת הכלניות, שם המתינו אלפי בני אדם שהגיעו לחלוק לו כבוד אחרון.

הלוויה הייתה צבאית. ארונו של שרון הוסע בקומנדקר ונישא בידי שישה אלופים. השיירה נסעה באיטיות כדי לאפשר לאישי הציבור ולמכובדים להספיק להגיע לחוות השקמים ולהתארגן.

כאשר הגיע הארון לחוות השקמים, התייחדו עימו בני המשפחה כמה רגעים. נושאי הארון הלכו על האדמה הלא סלולה ושלשלו את הגופה אל הקבר הטרי, שנכרה ליד קברה של אשתו המנוחה לילי שרון.

בניו של שרון עומרי וגלעד עשו קריאה ואחר כך קראו קדיש דרבנן על אביהם.

ראש המטה הכללי, רב-אלוף בני גנץ, ספד לשרון אמר כי למרות השנים שחלפו מאז פשט את מדי הצבא, נשאר מפקד וקרא "אחרי". גנץ סיפר כי הלך אחרי שרון בתחנות רבות בדרך, ואמר כי הוא מצדיע לו.

"הצבא ימשיך להתקיים בצלמך עוד שנים רבות, ומפקדי צה"ל יעוצבו בדמותך", אמר גנץ, שציין את המבט המפוכח וקור הרוח של שרון. הוא ציין את תכונותיו הסותרות של המנוח - היותו לוחם מחוספס עם מנוי לפילהרמונית.

גנץ הזכיר את התגמול ההולם והנועז של יחידת ה-101 שהותאמה למציאות הקרב והשיבה את ההרתעה והביטחון. "אין תפישת לחימה שאי-אפשר לזהות בה את טביעת אצבעותיך כלוחם", הוסיף והרחיב בעניין לוח הלחימה של שרון שגרמה לאנשים ללכת אחריו, והרעיף שבחים לכישוריו כמפקד הצועד בראש ואת יוזמתו ההתקפית.

הרמטכ"ל אמר כי שרון ביצר את חוסנו של צה"ל ופעל להגנת העם במדינת ישראל ומחוצה לה. "לצד היוזמה והתעוזה לא הנחת לרגע את חזונו של בן-גוריון, ובראי מחויבות זו עולה צה"ל לנגב וקרית ההדרכה תישא את שמך".

הוא פנה לבניו של שרון וליתר בני המשפחה ואמר כי שרון יישאר תבנית מולדתו, והעביר אליהם ולפקודיו מורשת לוחמים שיודעים מאין באו ועל מה הם לוחמים. אחר כך פנה גנץ לשרון ואמר לו כי הוא נקבר באדמה עליה נלחם. לאחר מכן הקריא את מספרו האישי של שרון - "38166. האלוף אריאל שרון. מפקד ומצביא. בשם צה"ל כולו ובשם דורות של לוחמים, אני מצדיע לך".

הספדי הבנים

עומרי שרון נשא הספד קצר. הוא סיפר שרוב הזמן היה קורא לאביו "אריאל", וציין כי אביו ייחס רצינות וכבוד עילאי לתפקיד ראש הממשלה, והיה לומד ומקבל החלטות. עומרי ציטט מהשיר "החינוך של ראש השבט", ואמר כי נראה שהשיר נכתב במיוחד עליו. את דבריו חתם במילים: "הבט סביב וראה את העם נאסף ומתגודד סביב הגבעה, אוהבים אותך ומוקירים אותך. היית ראוי לאהבה, אבא".

הבן גלעד שרון סיפר על מותו של אחיו גור בתאונת נשק. הוא סיפר כי אביו לא פגע בעצמו למרות הצער והמשיך לחיות למרות שהכאב לא נחלש. לדבריו, תחושת האחריות של אביו לא נעצרה בגבולות המשפחה. הוא סיפר על כל מיני דברים שאמרו שאי-אפשר לעשות, אך אביו היה מסוגל לעשותם, בעיקר בתחום הצבאי. לדבריו, גם אם היה מי שהיה בליבו על אביו בעניין עזה צריך לזכור ששרון הקים 100 ישובים.

הוא גם שיבח את ערך המלאכה של אביו ואת הערך שלא משאירים פצועים בשטח. וחתם במילים: "אבא אהוב, חזרת הביתה".

בתום הלוויה שר הזמר מיקי גבריאלוב את השיר "אימא אדמה", והונחו זרים ליד הקבר.