אילן הדר, ששימש כסמנכ"ל כספים בחברת פייזר פרמצבטיקה ישראל, הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה בסך 326,000 שקלים נגד החברה.
לדברי הדר, במסגרת שימוע שנערך לחשב החברה שעבד תחתיו טרם פיטוריו, העלה הלה טענת שווא כלפיו, ולפיה פיטוריו נעשו לאור חששו של הדר כי הוא יחשוף כביכול אי-סדרים חשבונאיים. נוכח זאת ערכה פייזר בדיקות מקיפות שנמשכו חמישה חודשים במהלכם הושאר החשב בעבודה.
לטענת הדר, במהלכה של תקופה זו החל מנכ"ל החברה לכנות אותו בשמות גנאי כגון: "מנהל חשבונות קטן", "טרבל מייקר שיפיל אותנו", ועוד כינויים מעליבים בנוכחות מנהלים ועובדים אחרים בחברה.
בתביעה נאמר כי המנכ"ל אף דרש מהתובע להפסיק את תהליך פיטורי החשב וכי לאחר שהבדיקות המקיפות העלו כי לא דבק רבב בהתנהלותו של התובע, בחרה פייזר מסיבות תמוהות ובלתי ברורות שלא להמשיך בהליך פיטוריו של החשב, עליו הוחלט על-רקע ביצועיו הירודים.
לדברי התובע, בתגובה למחאתו הלגיטימית והמוצדקת נגד התנהלותה זו של החברה, אשר אף לא מצאה לנכון לנקוט בצעדים המתחייבים לנוכח טענות השווא שטפל עליו החשב על לא עוול בכפו, החליטה החברה להענישו על-ידי נקיטת הליכים לסיום עבודתו, תוך שהיא מעלה סיפורי בדים כוזבים בעניינו ותוך פגיעה בכבודו, בשמו הטוב ובכללי הצדק הטבעי.
לדברי התובע, בהמשך לכך הציעה לו החברה לסיים עבודתו תוך הענקת תנאי פרישה ותוך הצבת אולטימטום לפיו אם לא יסכים תוך 24 שעות לקבל את הצעת הפרישה, תנקוט נגדו החברה ב"הליכים המתבקשים".
התובע מציין באמצעות עו"ד משה וקרט, כי על-מנת להימנע מניהול הליכים משפטיים ממושכים, הוא הסכים לחתום על הסכם פרישה תוך ויתורו על בונוס כספי בשווי שלוש משכורות ועל כספים רבים המוענקים למנהלים בכירים בחברה עם פרישתם, וכן על קבלת פיצוי כספי בגין הדרך הפסולה בה התנהלה החברה בעניינו.
אולם התובע טוען כי פייזר הפרה את הסכם הפרישה ולא שילמה לו את מלוא הכספים והזכויות הנובעות ממנו, בתואנת שווא חסרת כל בסיס לפיה הוא הפר את סודותיה המסחריים.
לטענת הדר, פייזר המשיכה לנהל מסע התנכלות נגדו ואף ניסתה לרדוף אחריו באמצעות נקיטת הליכי סרק משפטיים חסרי כל בסיס ושחר, ואף גררה אותו בעל-כורחו לניהול ההליך הנוכחי לשם קבלת זכויות המגיעות לו בבירור, וכל זאת תוך ניצול לרעה של הליכי משפט ופגיעה קשה בשמו הטוב וגרימת עוגמת נפש מרובה לו ולבני משפחתו.
