שלמה קרמר, שהגה וניהל את תוכנית ויסקונסין להשמת מובטלים, קיבל מהמדינה 10 מיליון שקל תמורת השלב הראשון של התוכנית. קרמר תבע מהמדינה 10 מיליון שקל נוספים, אך בית המשפט המחוזי בירושלים קבע שיקבל 2.2 מיליון שקל.

קרמר היה חבר הנהלת אגף התקציבים במשרד האוצר וממונה על התקציבים החברתיים. לאחר פרישתו ממשרד האוצר מילא תפקידים שונים, ובהם חשב מלווה לעיריית באר שבע, יועץ במשרד החינוך ולהסתדרות עובדי הממשלה, רשות החברות הממשלתית וגופים נוספים. בשנת 2004 הוא מונה לרכז את תוכנית ויסקונסין, שעיקרה ריכוז הטיפול במובטלים במקום אחד ותוך שיתופם הפעיל בהשמתם לעבודה.

לדברי השופט משה בר-עם, "קרמר היה זה שהביא את הידע הרלוונטי מחו"ל, באמצעות קשריו עם אנשי מקצוע ואקדמיה מובילים, שקידמו ויישמו רפורמות דומות בארה"ב ובאירופה, ואשר הותאם לתנאי הארץ... דומה, שאלמלא מעורבותו של קרמר, קרוב לוודאי שהתוכנית לא הייתה באה לעולם".

על-פי העדויות שנשמעו בבית המשפט, המדינה הייתה למעשה תלויה לחלוטין בקרמר לביצוע התוכנית - מה שמסביר את סכומי העתק ששולמו לו. המדינה אף טענה בבית המשפט, כי בשנים הראשונות של התוכנית נהג קרמר שלא על-פי כללי מינהל תקין והוציא כספים ללא אישור כנדרש - אך המשיכה את ההתקשרות עימו ואף העלתה את הסכומים ששילמה.

כאשר הוקמה מינהלת ויסקונסין, התקשרה המדינה עם קרמר ללא מכרז ובהסכם מסגרת של 12 מיליון שקל לשנים 2005-2002. קרמר עצמו קיבל 10 מיליון שקל לאורך תקופה זו, וכן עמלה של 20% מכל התקשרות של המדינה עם קבלני משנה לביצוע התוכנית (סכום העמלה לא צוין בפסק הדין).

בשנת 2004 החלו קרמר והמדינה, באמצעות עמנואל מודריק ממשרד האוצר, במו"מ על הסכם חדש. בפגישות שהתקיימו בשיקגו דרש קרמר 275,000 דולר לחודש, ולבסוף הוסכם על תשלום של 160,000 דולר לחודש למשך שנה, דהיינו - כ-2 מיליון דולר. אולם, ערב החתימה על ההסכם הודיע מודריק שהמדינה חוזרת בה, ובעקבות זאת הגיש קרמר את תביעתו. במקור עמדה התביעה על 15 מיליון שקל, ובין היתר טען לאובדן הכנסות חילופיות ולהוצאת לשון הרע מצד המדינה, אך לאחר שנדחתה בקשתו של קרמר לפטור מאגרה, הוא העמיד אותה על 10 מיליון שקל.

בר-עם קובע, כי המדינה התנהלה בחוסר תום לב כאשר חזרה בה ברגע האחרון מן הסיכום שהושג בשיקגו, לאחר שמודריק הגיע למסקנה שניתן לקבל את אותם שירותים במחיר נמוך יותר, ואלמלא התנהגות זו - קרוב לוודאי שההסכם היה נחתם. לכן, מגיעים לקרמר פיצויי קיום - אך בסכום פחות בהרבה מכפי שתבע, וזאת בשל התנהלותו לפני המו"מ ואחריו, אשמו התורם בקיום ההתחייבויות שנטל על עצמו והימנעותו מפעולות להפחתת הנזק. בר-עם גם דחה במלואן את יתר עילות התביעה של קרמר.

המדינה חויבה לשלם לקרמר גם שכר טירחת עו"ד בסך 250,000 שקל ולהחזיר לו מחצית מן האגרה - דהיינו עוד 125,000 שקל. את קרמר ייצגה עו"ד קרן בר-יהודה, ואת המדינה - עו"ד אבי זיידנברג.