|
|
בית החרושת הישן של נור [צילום: סטריט וויו]
|
|
|
|
|
היום לפני 87 שנים פרצה שביתה בבית החרושת לגפרורים "נור" בעכו. השתתפו בה פועלים יהודים וערבים. השביתה נמשכה ארבעה חודשים ובמהלכה התנגשו השובתים עם המשטרה.
בבית החרושת הועסקו כמאה עובדים ששכרם נמוך, אלא שהנהלת בית החרושת נקטה בהעדפה של העסקת המגזר הערבי בחלקים גדולים אל מול מספר העובדים העבריים מלכתחילה, אולי בניסיון לצמצם את ההוצאות. בית החרושת ייצר כארבעים ארגזי גפרורים לשבוע עבודה באותה תקופה.
אחת הטענות של העובדים בנור, הייתה כנגד תנאי העבודה, במיוחד במחלקת הגפרייה, אשר בה הטבילו את ראשי הגפרורים בגופרית והחומרי הצתה ובתוספת הגפרורים עצמם הוטבלו לאחר מכן בפרמין למניעת הרטבה, שהכלי שבו אוכסן חומם באש מתחתיו והפיץ גם כן חומרים מסוכנים לנשימה.
מחלקות אלו במפעל לא הוכנסו לחדרים מופרדים, אלא היו באולם הכללי של המפעל. החברה לא סיפקה ציוד בטיחות לעובדים, כולל מסכות למניעת פגיעה בריאותיהם. חומרים אלו מהגפרייה שהתפזרו בחלל המפעל גרמו לעובדי המפעל לנשום אויר מזוהם.
עוד טענות שהעלו העובדים כנגד מנהל המפעל היו בהעסקת ילדים צעירים ערביים כעובדים במחלקת האריזה, בנוסף למכונות האוטומטיות שהיו במפעל לאריזה. נושא זה של העסקת ילדים בלילות הובא לבית המשפט בשנת 1944 ועל החברה הוטל קנס כספי בגין העבירה.
השביתה כללה מעצרי עובדים בעקבות מחאתם. העיתונות אז שפכה אש וגופרית על מנהל המפעל והזכירה לו כי המפעל הוא בארץ-ישראל ולמרות רצונו להציג את המפעל כמפעל פרטי מוטב לו שיזכור שמי שסייע לו בהקמתו היא הסוכנות היהודית.
לאחר שמנהלי המפעל ובעליה עברו את השביתה הם החליטו למכור את הבעלות בשנת 1928 לחברה שוודית העולמית לגפרורים חברת טרסט. המנהל ויצמן יצחק נשאר לנהל את החברה בעכו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
