"יש דפוס שחלק ניכר מהנאשמים שותפים לו: הם אומרים שבכלל לא היה צריך לתת להם שוחד, כי הם לא סטו מהשורה ולא נתנו כלום [בתמורה] ולא יכלו לתת כלום". כך אומר (יום ג', 25.2.14) השופט דוד רוזן בעת הסיכומים מטעמה של שולה זקן במשפט הולילנד. לדבריו, טענה משותפת נוספת לכמה נאשמים היא שהיה צורך להוסיף עוד כמה, ו"זו טענה בהחלט כבדת משקל".

סניגורה של זקן, עו"ד עופר ברטל, טען ששמואל דכנר לא העיד שזקן עזרה לו בצורה כלשהי, ושלא היה היגיון שהוא ישחד את זקן אם הוא כבר משחד כטענתו את אהוד אולמרט. "דכנר אמר שהיא הפעילה את אולמרט. באמת. כבודו ראה פה את אולמרט; מישהו מפעיל אותו? הוא מפעיל את האחרים. דכנר לא סיפר על שום מקרה ספציפי", הוסיף.

ברטל אישר, כי אם תפול הטענה לפיה דכנר נתן את טובות ההנאה לזקן בשל יחסיהם האישיים, נשארת זקן ללא הגנה. לאור זאת אמר רוזן, כי אין צורך להתעכב על השאלה האם זקן נתנה או לא נתנה תמורה לדכנר. בשולי הדברים העיר רוזן, כי אחת מטענות ההגנה של אורי שטרית – לפיה טעה במצב הדברים בנוגע להיתר ההעסקה שקיבל מעיריית ירושלים – אינה עולה בקנה אחד עם העובדות.

ידידות ושוחד

בפן המשפטי של היסוד הנפשי, אמר ברטל כי יחסי ידידות אכן אינם מחסה מפני טענת שוחד, אך הציג פסיקה לפיה היו מקרים בהם יחסים כאלו היוו יסוד להפרת אמונים ולא לשוחד. לדבריו, שאלת המודעות בעבירת השוחד היא בינארית: יש להוכיח מודעות מלאה של זקן לכך שכל מה שהיא מקבלת אינו במסגרת יחסי ידידות אלא אך ורק שחיתות – "וזה רחוק מאוד ממה שאפשר להוכיח".

לטענת ברטל, "המתנות האישיות נועדו רק ליצור מסך עשן ולהרדים אותה". רוזן הגיב: "או שהיא הפרידה בין מתנות אישיות לבין שוחד". ברטל: "כל המתת היה על-רקע אישי. אבל כאשר הוא תכשיט, ברור שזה על-רקע אישי, בעוד שכסף יכול להיות גם משהו מושחת. כאשר אתה מטבל את זה במתנות אישיות, אתה מרדים את מי שמקבל, אתה מתקרב אליו בעורמה".

ברטל הוסיף, כי דווקא אורך היחסים בין דכנר לזקן – 14 שנים – מפריך בקלות את הטענה שהמתנות היו בגדר שוחד. "היא הורדמה, ורק כיום במבט לאחור זה נראה אחרת", אמר. רוזן: "אם אתה עובד ציבור, אל תקח מתנות. אתה טוען, שאם נותנים טובות הנאה – מתפתחים יחסי ידידות, ואז נזכה אותו מחמת הספק. אז אנחנו צריכים לומר, שעובד ציבור יוכל לקבל מתנה רק סמלית ולפי התקנות". ברטל: "יכול להיות שזה החוק שצריך לחוקק, אבל אנחנו לא שם".

"עבירה של מסר"

רוזן הקשה מדוע זקן אמרה במשטרה, כי ייתכן שדכנר תרם 1.5-1.2 מיליון שקל לקמפיין של אולמרט בשנים שמחוץ לכתב האישום. לדבריו, זקן ביקשה שיראו לה את הקבלות ולא הכחישה בו במקום שניתנה תרומה כזו. ברטל טען, כי יש לראות זאת על-רקע העובדה שזקן נחקרה אחרי טיסה ממושכת. רוזן השיב: "קראתי את החקירה שלה. הלוואי שכך היו מתנהלות כל החקירות שמגיעות אלי. התנהגו אליה באבירות". ברטל: "אי-אפשר לעשות שימוש בהנחות הללו כי אין להן ראיות".

על תרומותיו של דכנר לקמפיין של אולמרט שאל רוזן, האם לא מדובר בשוחד, כי "גם הוא הפך לגרופי של אולמרט? הוא נתן בכוונת מכוון". ברטל: "זה מה שמקובל בדמוקרטיות בכל העולם". רוזן: "זה כאשר אדם נותן בעצמו, ולא כאשר הוא מביא תרומות על שם אנשים אחרים. על זה אולמרט אומר, אולי בצדק מבחינתו, שהוא לא היה צריך לבדוק כל צ'ק". ברטל: "כאשר זו השיטה, גם אנשים בעלי עניין נותנים כסף".

בהתייחסו ל-60,000 השקלים שלטענת זקן היא העבירה למסר, אמר ברטל, כי היא האמינה למסר באומרו שיש צורך לכסות גרעונות. "מסר העביר 380,000 דולר מנאמנות של משה טלנסקי לכיסוי הגרעונות. זו עבירה פלילית קשה. מסר לא סיפר לה מה קרה בפועל בינו לבין אולמרט". ברטל הסכים, כי אם זקן העבירה את הכסף במזומן למסר –מדובר בהסוואת מקורו לעניין הלבנת הון, אך לפי הפסיקה יש לזכותה משום שלא יכלה לדעת שמדובר בהלבנה.