הוצאת הקיבוץ המאוחד מוציאה לאור מספר ספרים חדשים:
ליקוי ירח בפירנצה, מאת: רותי קרן
רופאה פסיכיאטרית מאשפזת גבר שהיה אהבת חייה ונטש אותה לפני 15 שנה. המפגש המחודש ביניהם פותח פצע אישי מכאיב וחושף קונפליקט אתי מקצועי חריף.
בחור צעיר מתאהב באחת משלוש גרציות בציור של בוטיצ'לי במוזיאון בפירנצה. העיר הנחשבת בין היפות בעולם נחשפת במלוא כיעורה: יצרים אפלים, ריקבון אנושי והזיות טרופות מאיימים על מי שנכבש ביופיה.
סיפור אהבה סוער וטרגי, בחלקו פנטסטי, נרקם בין קריינית רדיו לבין מוסיקאי צעיר ומחונן, שהוא גם אופנוען אובססיבי.
שחקנית צעירה שיום כלולותיה הופך להיות טעון ומורכב מעבר לכל מה שציפתה. פחדי נטישה עמוקים, וחלומות ילדות על היום הגדול הזה, מלווים אותה בדרך לחופתה.
נוכחותו של רופא נשים כריזמטי בחדר יולדות מציתה עימות קשה בין יולדת חילונית לבין קבוצת יולדות דתיות, בהן אחת שלא הצליחה לשחזר את בתוליה שאבדו בנעוריה וסיפורה האישי אפוף טרגדיה קשה.
גיבורים אלה ואחרים מאכלסים את חמשת סיפוריה של רותי קרן אשר קובצו בספר הביכורים שלה, ליקוי ירח בפירנצה.
בכל סיפור מתעמתת הדמות המרכזית עם סיטואציה בלתי צפויה, המאלצת אותה להתבונן מחדש בעצמה, בסביבתה ובאנשים אליהם היא מחוברת. בכל אחד מהם הולך ומתהווה קונפליקט דרמטי, סוער, מכאיב, לפעמים טרגי, המוליך את הגיבורים והעלילות למקומות ומעמדים קשים ומורכבים, לעיתים סוריאליסטיים, אפילו הזויים. מעטה רומנטי כלשהו עוטף את סיפורי הקובץ ומחברם ביניהם, גם כאשר זירות ההתרחשות שונות זו מזו. כזהו גם החוט הנשזר בין גיבורות הסיפורים: כל אחת מהן מתמסרת לתשוקות, רגשות ומצבים רומנטיים שיש בהם משהו "גדול מן החיים", המעלה אותן אל צמתי-פסגות, כשם שהוא מפיל אותן אל תהומות נפש קשים.
על הסופרת
רותי קרן היא עורכת ומגישה תוכניות ספרות ואמנות בקול ישראל. בוגרת החוג לתיאטרון במגמת משחק (הופיעה בהפקות תיאטרון ובסרטי קולנוע אחדים), סיימה לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל-אביב. במשך 8 שנים כתבה ל-7 ימים ול-24 שעות בידיעות אחרונות ועשתה תחקירים לסרטי תעודה בטלוויזיה החינוכית. בת 43, נשואה + שני ילדים.
הילד חיים והמפלצת מירושלים, מאת: מאיר שלו
בימים אלה רואה אור במהדורה מחודשת הילד חיים והמפלצת מירושלים - ספרו הראשון של מאיר שלו.
הספר שהתפרסם לראשונה בשנת 1982 יוצא בעיצוב חדש ובליווי איורים בצבע של מושיק לין שאייר את הספר המקורי בשחור לבן.
הכל מתחיל בליל שלג אחד, עת ילד ושמו חיים משאיר ברחוב עקבות מפחידים של מפלצת. מכאן והלאה קורה הכל, חוץ מהתוכניות של חיים. אפילו ירושלים, שקרה בה כבר הכל, מופתעת, שלא לדבר על חיים, הוריו, ראש העיר וגם המפלצת.
ארבעים שירי אהבה ושני שירי אהבה נוספים לאלוהים, מאת: אדמיאל קוסמן
"ארבעים שירי אהבה ושני שירי אהבה נוספים לאלוהים" הוא ספר השירים השביעי של אדמיאל קוסמן, מרצה בכיר במחלקה לתלמוד באוניבסיטת בר-אילן.
הספר מכיל שירי אהבה חדשים בצרוף מבחר שירי אהבה מספריו הקודמים. בספר זה ניתן לחוש בצירוף המיוחד של שירי אהבה במובנם הלירי, הפשוט והחי ביותר כשברקע הדברים מצוי גם משחק רב שכבתי עם ההיסטוריה של השפה, הנפרשת כמעין אלבום משפחתי של יחסי זוגות מן המקרא ועד ל"ישראלית" העכשווית, בת זמננו. בעיסוקיו המחקריים המשיקים ליצירתו האמנותית עוסק קוסמן בין השאר בנושאים הקשורים למושג האהבה בדתות ובתרבויות השונות, ותפישות רוחניות אל מבצבצות גם בין שורות השיר.
ציורי הבריכות המלווים את ספר השירים הוצגו במוזיאון תל אביב בשנת 2000, בתערוכת יחיד של הציירת מאיה כהן-לוי. זו סדרה היוצרת מרחב מדיטטיבי, ועוסקת בחזרה, בשיטתיות ובסדר (פרקטלים) מול האקראי, הספונטני והאור.
ציורי הבריכות מכילים שכבות ציור מהמעמקים האפלים ועד פני המים מרצדי האור ואת השתקפויות השמים במים.
על אדמיאל קוסמן ושיריו:
אדמיאל קוסמן הוא מרצה בכיר במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן. בשנה זו הוא שוהה בשנת שבתון בברלין, מלמד באוניברסיטת פוטסדם, ועוסק בהוראת ההלכה והאגדה בסמינר לרבנים רפורמיים על שם אברהם גייגר בברלין.
בעיסוקיו המחקריים המשיקים ליצירתו האמנותית הוא עוסק בין השאר בנושאים הקשורים למושג האהבה בדתות השונות, ולהבנת היחס בין מושג האהבה וההתאהבות הרומנטית (שהיא פיתוח מיוחד של התרבות המערבית) בהטעמה מיוחדת על יחס הדתות השונות למושגים אלו.
במעגל הרחב יותר, הסוציולוגי, עוסק קוסמן בקשרים בין המישורים התיאולוגיים והרוחניים אלו של העיסוק ביחסי ה"זכרי-נקבי" לשאלות החברתיות האנושיות בכלל ולשאלות הקשורות ליחסי ההיסטוריה הישראלית ובעיותיה הייחודיות בפרט.
עד עתה, ראו אור שישה ספרי שירה שלו שזכו על-פי רוב לביקורות נלהבות. שירתו נחשבת לשירה אנרכית, מתריסה, ובוטותה אינה "קלה לעיכול" לא רק בתוך הממסד הדתי אלא גם בחלקים גדולים של החברה הלא-דתית.
אחד מגדולי מבקרי השירה בארץ כתב על ספר השירים "מה אני יכול" ("ריתמוס", 1995): "כמשורר 'דתי' אני מוצא שאדמיאל קוסמן הוא המשורר הישראלי 'החילוני' המעמיק ביותר שקם לנו בדור הזה...ואף כי נפתעתי מן הפרדוכס הזה בקריאת השירים הראשונים, הבנתי, משהנחתי את חוברת השירים לבסוף, כי כך צריך להיות, ומשתי בחינות המשלימות זו את זו: רק 'דתי' יכול להגיע לאמפתיה כה עמוקה של החוויה 'החילונית' ולהאיר אותה מתוכה על-ידי אירוניה מפענחת, ורק 'חילוני' בעל אמפתיה כה עמוקה לחילוניותו יכול לכתוב שירה 'דתית' אותנטית בזמננו, אף כי הדתיות של השירים אינה גלויה אלא מסתתרת באירוניה עזה...".
על הספר "סמרטוטים רכים" ("ריתמוס", 1990) כתב אילן שיינפלד: "בשנים האחרונות אנו קוראים שוב ושוב על-כך שאין מהפכה ואין מהפכנים בשירה העברית החדשה, וכי החידושים שבה אינם נראים לעין. אם ניטול משירתו של אדמיאל קוסמן רק מעט ממה שיש בה, רק את החריזה, ונתבונן בה היטב, לאור נורמות החרוז של השירה המודרנית, נראה עד כמה הפליג קוסמן הרחק מעבר לנורמה מחייבת זו, אל סוג חריזה המצרף בתוכו נורמות חריזה מכמה דורות, למעשה מן השירה העברית לדורותיה וזה מבלי שאמרתי עוד דבר על טיב לשונו הפיגורטיבית, שהוא עניין בפני עצמו...".
מבקר השירה מנחם בן כתב על ספר זה: "אדמיאל קוסמן נמנה עם אותם יחידים נדירים שהגיעו אל השירה הישראלית מן העולם החרדי-הישיבתי, והמפגש בין התודעה השירית המודרניסטית והחופשית, בשיאיה האינטלקטואליים והלשוניים, ובין הרצף הרוחני והלשוני הגדול של כתבי-הקודש העבריים יוצר חיכוך רב מתח ועניין. כמעט בכל מקום שבו נפתח את ספרו נמצא זכרי לשון מתוך התנ"ך ומתוך התלמוד ומתוך סידור התפילה - וכל זה בתוך הקשר עברי-ישראלי לגמרי, מכאן ומעכשיו, ועוצמתו הסגנונית של קוסמן ניכרת, בין השאר, גם בכך שאין שום זרות בעירוב הלשוני הזה...קוסמן הוא משורר בעל עוצמה מיוחדת במינה - לשונית, אינטלקטואלית וגם רגשית".
הפרסים בהם זכה הסופר: פרס ראש הממשלה, 1992, פרס ברנשטיין, 1990, פרס ברנר, 2001.
אדמיאל קוסמן הוא אב לארבעה ונשוי-בשנית.
