במסגרת הפעילות להכנת התביעות הפליליות קרא ארגון 'שורת הדין' לנפגעי טרור להגיש לו עדויות על-מנת שהן ישמשו כבסיס ראייתי לתיקי התביעה.

עד היום הגיעו לידי 'שורת הדין' מאות עדויות, חלקן קורעות לב, של נפגעי טרור. ניתן למצוא שם נפגעי הלם שראו גופות מרוטשות בפיגועים, ולצדם אנשים שנפגעו בגופם בפיצוצים ובדקירות. גם מקומם של נפגעי ירי הרקטות בדרום הארץ לא נפקד מן הרשימה.

"אנחנו חייבים לשייך את הפיגוע לאחראים", מבהירה דרשן-לייטנר. "גם אם מדובר בסיפור קורע לב, כל עוד אין לנו מידע על האחראים לו, לצערנו לא נוכל להשתמש בו. זו עבודה מאוד מורכבת וקפדנית. אנחנו נלך רק עם דברים מבוססים. לשמחתנו, או לצערנו, יש הרבה כאלה". על משימת ניתוח הנתונים מופקד צוות של שני עורכי דין, מתוך עשרת עורכי הדין השכירים של 'שורת הדין'. הם מסתייעים בעשרות מתנדבים שרובם סטודנטים למשפטים.

אבל איך מקבל ארגון, שאיננו ממשלתי, מידע שלעתים הוא מסווג וסודי? לשם כך יש לחזור אל מסמכי 'ויקיליקס'. מסמך שנשלח מהשגרירות האמריקנית בישראל בשנת 2007 ציין כי דרשן-לייטנר אמרה לדיפלומטים אמריקנים כי במקרים רבים היא קיבלה מידע מגורמים רשמיים בממשלת ישראל, וכי בשנות הפעילות הראשונות של ארגונה – קיבל הארגון הכוונה מן הממשלה הישראלית באלו תיקים לעסוק. באותו מסמך צוטטה לייטנר כמי שאומרת כי המחלקה המשפטית של המועצה לביטחון לאומי של ממשלת ישראל רואה בשימוש במשפט האזרחי דרך לעשות דברים שמדינת ישראל איננה יכולה לעשות. עוד נטען כי דרשן-לייטנר ציינה שמות של גורמים במועצה לביטחון לאומי ובמוסד העומדים איתה בקשר.

דרשן-לייטנר מצדה מאשרת את הדברים. "הפעילות שלנו התחילה בתחילת האינתיפאדה, כשנלחמנו במימון הטרור באמצעות בתי המשפט. מערכת הביטחון ראתה אז שמאבק בדרך של עצירת הזרמת הכספים עשוי להיות אפקטיבי. הם ישבו אצלנו כדי לנסות לראות אם אנחנו יכולים ללכת בעקבות העברות כספים שהם עלו עליהן, כמו למשל נכסים וחשבונות בנקים של הבנק המרכזי של אירן שנמצאים במדינות מסוימות, והאם נוכל לעקל אותם בעקבות פסקי הדין שניתנו נגד אירן".

מי זה הם? המוסד?

"כן, אפשר לומר. אבל לא רק. זה צוות מיוחד שהוקם במועצה לביטחון לאומי. הרבה מהפעילות שלנו בוצעה ונעשתה על-פי בקשות של כוחות הביטחון". לדברי דרשן-לייטנר, גם המאבק במשט לעזה, שארגון 'שורת הדין' היה שותף לו, נעשה בתיאום מלא עם משרד ראש הממשלה ועם חיל הים.

"יזמנו פניות לחברות הביטוח הימי", מספרת דרשן-לייטנר, "והזהרנו אותן שהן מספקות ביטוח לסייעני טרור, שכן מטרת המשט היא לסייע לחמאס, המוכר כארגון טרור הן בישראל, הן בארצות הברית והן באירופה. חברות הביטוח ציינו שהן יבטלו את הביטוחים של הספינות אם ניתן להם את מספרי הרישוי של הספינות. לנו לא היה מידע על מספרי הרישוי וקיבלנו את האינפורמציה מחיל הים. העברנו לידי חברות הביטוח את מספריהן של שש מתוך 15 ספינות שאמורות היו לצאת. אחר כך התייעצנו עם חיל הים ונאמר לנו שניתן ללכת גם בעקבות חברת התקשורת הלווינית שמשרתת את הספינות. שירותים אלה סופקו על-ידי חברת 'אימרסט' מדובאי, שיש לה גם משרדים בלונדון. הגשנו נגד 'אימרסט' בקשה לצו מניעה זמני שלא תספק שירותים לוויניים לספינות. ואכן, ה'מאווי מרמרה' ביטלה בסופו של דבר את ההשתתפות שלה במשט השני, ב-2011, בגין העדר ביטוח ובעיות תקשורת אחרות. אחר כך היו כל מיני פניות וקשרים עם משרדי עורכי דין ביוון, שנרקמו בסיוע משרד ראש הממשלה, בניסיון לנקוט שם באמצעים נגד הספינות".

מדוע ממשלת ישראל נזקקת לשירותים שלכם?

"ממשלת ישראל אינה יכולה לתבוע ארגון טרור או מדינה תומכת טרור. יש לה מגבלות, אמנות בינלאומיות שהיא חתומה עליהן, יחסי חוץ שהיא צריכה לקחת בחשבון ואינטרסים פוליטיים. ממשלה שתתבע את הרשות הפלשתינית לא תוכל אחר כך לחזור בה בגלל שהרשות הפלשתינית היא פרטנר למשא-ומתן. זה לא אומר שהמדינה לא יכולה להקים גוף כמו שלנו כדי שישמש לה כזרוע, ולהרחיק את עצמה ממנו. בהעדר גוף כזה, היא פונה אלינו".