בית המשפט העליון דחה את ערעורו של
נוחי דנקנר על העברת השליטה בקונצרן אי.די.בי למוטי בן-משה ולאדוארד אלשטיין, בעיקר משום שמדובר במעשה עשוי. נימוק נוסף היה, שדנקנר לא הציג חלופה להעברת השליטה לקבוצה זו. כך אומר (יום ב', 19.5.14) נשיא בית המשפט העליון,
אשר גרוניס, בפרסמו את הנימוקים לדחיית ערעורו של דנקנר.
הערעור נדחה לאחר הדיון שהתקיים בבית המשפט העליון בשבוע שעבר, בשל הצורך להסיר אי-ודאות מעל הקונצרן, וכעת כאמור פורסמו הנימוקים. עולה מהם, כי החלטתו של דנקנר שלא לבקש לעכב את ביצוע ההסדר היא שגרמה לכך שערעורו אפילו לא יידון לגופו. דנקנר אומנם ביקש תחילה לעכב את ביצוע החלטתו של השופט
איתן אורנשטיין, אך למחרת חזר בו וביקש להחזיר לו ולשותפיו את מאות מיליוני השקלים שהפקידו לשם הבטחת הצעתם בהתמודדות על השליטה בקונצרן.
"בעקבות פסקי הדין נוצרה מציאות חדשה, ולא ניתן עוד להשיב את הגלגל לאחור", אומר גרוניס. הוא מונה שורה של אירועים משמעותיים מאז פסק דינו של אורנשטיין לפני שלושה חודשים: בן-משה ואלשטיין העמידו לאי.די.בי פיתוח הלוואת גישור של 170 מיליון שקל, התקבלו האישורים הרגולטוריים להעברת השליטה, השליטה הועברה בפועל לידי בן-משה ואלשטיין, נושי החברה קיבלו 25% ממניותיה ו-278 מיליון שקל והחל המסחר בבורסה במניות אי.די.בי פיתוח.
גרוניס מוסיף: "דומה, כי די בתיאור זה של הפעולות שבוצעו בעקבות אישור ההסדר, על-מנת ללמדנו כי במקרה דנא נוצרה מציאות חדשה ומורכבת המייתרת למעשה את בירורם של הערעורים, שהרי אפילו תתקבלנה טענות המערערים לגופו של עניין לא יהיה בכך כדי להועיל להם... מבחינה מעשית אין זה ראוי להשיב את הגלגל לאחור, שכן יהיו לכך השלכות קיצוניות וקשות על מצבה של החברה, על מצבם של הנושים, ועל מצבם של צדדים שלישיים שהסתמכו על ההסדר".
עוד אומר גרוניס, כי אין כיום כל הצעה חילופית לזו של בן-משה ואלשטיין. דנקנר עצמו אמר בדיון, כי ביכולתו לגייס 950 מיליון שקל כך שיוכל להיכנס לנעלי ההסדר הנוכחי, אבל כל הצדדים האחרים התנגדו לכך. "אף אנו סברנו כי אין בהצעה זו, במתכונת בה הועלתה לפנינו, כדי להציב בפני בית המשפט חלופה ממשית המאפשרת לדון בערעורים דנא בהתעלם מהמציאות החדשה.
"זאת ועוד, אפילו הייתה מוצגת חלופה ממשית, ספק אם היה מקום לקבלה בנקודת הזמן הנוכחית בשל התנגדות המשיבים, ובהם הנושים. אכן, במידה רבה של צדק טענו לפנינו הנאמנים, כי אילו היינו נעתרים לבקשתו של דנקנר ודנים בערעורים לגופם, חרף המעשה העשוי, הרי משמעות הדברים הייתה שדנקנר היה זוכה לסיכוי נוסף להשתלט על החברה בלא שחשף עצמו לסיכון ממשי כלשהו, בעוד שכל הסיכונים הוטלו עד עתה על הנושים, וכאשר קבלת הצעתו החדשה הייתה עלולה להעמידם בפני סיכונים חדשים".
גרוניס חייב את דנקנר בתשלום הוצאות בסכום כולל של 240,000 שקל. השופטים
צבי זילברטל ו
נעם סולברג הסכימו עם גרוניס.
