מבקר המדינה, השופט (בדימ.) אליעזר גולדברג, חושף בדוח שהגיש על תוצאות ביקורת חשבונות הסיעות והמפלגות בשתי מערכות הבחירות האחרונות, כי מפלגות מסויימות מצאו דרך לעקוף את חוק מימון המפלגות, באמצעות פרסומי תעמולה בעיתונות המפלגתית. המבקר קובע, כי התופעה בולטת בעיקר במגזר החרדי.

מעבר לכך, בשתי מערכות הבחירות המבוקרות, קיבלו רוב הסיעות ביקורת חיובית על הדוחות הכספיים שהגישו, ולא נמצאו ליקויים מהותיים או סימני שחיתות.

בהתייחס לתקופת הבחירות לכנסת הנוכחית, קובע המבקר כי "יש שמפלגה מוציאה לאור 'עיתון' [המרכאות במקור, נ.ש.], שכל כולו נועד להביא את דברה לפעיליה ולציבור, וכל כולו ממומן ממקורותיה הכספיים. 'עיתון' כזה, הוא בבחינת אמצעי הסברה ותעמולה לכל דבר ועניין, ואין הוא מעורר קושי מבחינת דיני המימון", כיוון שברור שעל הסיעה לכלול את כל ההוצאות הכרוכות בהוצאתו לאור בחשבונותיה.

"אולם", מוסיף המבקר, "יוצאים לאור גם עיתונים חדשותיים, אשר מזוהים עם מפלגות מסויימות, ולעיתים אף מעידים על עצמם כבטאונן של אותן מפלגות. תופעה זו בולטת במגזר החרדי: העיתון 'המודיע' מזוהה עם סיעת אגודת ישראל, העיתון 'יתד נאמן' מזוהה עם סיעת דגל התורה, והעיתון 'יום ליום' מזוהה עם סיעת ש"ס".

"טבעי הדבר, שאותם עיתונים - בצד עיסוקם בחדשות ובענייני השעה, בפרסום מאמרים, מוספים וכיו"ב - ישמשו גם אמצעי להעברת מסרים מפלגתיים. בולט הדבר במיוחד בתקופת בחירות, בה משמש העיתון כשופרה של הסיעה ומפרסם תעמולת בחירות. המינון היחסי שבין כתבות וידיעות חדשותיות, לבין תעמולה ואופן שילובם זה בזה, משתנה מעיתון לעיתון ובין תקופת בחירות לבין זמנים שאין בהם בחירות".

"מבחינה כלכלית", אומר המבקר, "פועלים העיתונים האמורים באופן עצמאי, ופעילותם הכספית אינה חלק מפעילות הסיעות. בחשבונותיהן של הסיעות הנזכרות נמצאו תשלומים בעבור מודעות שפורסמו בעיתונים המזוהים עימן, אולם חלק הארי של המסרים התעמולתיים הועבר בעיתונים בצורה של כתבות, מאמרים, 'קריאות קודש' מטעם רבנים, ואפילו מה שנראה כמודעות, שהסיעות לא שילמו בעבורם, וממילא הם לא קיבלו ביטוי בספרים. מתעורר קושי ביישום חוק המימון ביחס לחלק מהפרסומים".

"קיימת איפוא זיקה בין הסיעה לבין העיתון, שבכוחה לבסס במקרים מסויימים, קביעה, כי המסר התעמולתי הוא בבחינת תרומה לסיעה, אלא אם זו שילמה בעבורו. אך מהו הקו המבחין בין פרסום עיתונאי לבין מסר תעמולתי? ואילו כללים יש להחיל על עיתונות מפלגתית כזאת", שואל המבקר.

המבקר מציין, כי יש לאזן, כמובן, בין חופש העיתונות מחד ובין תכלית חוק מימון המפלגות - שוויון ההזדמנויות בין המפלגות השונות, "ולהתחשב בכך שנקיטת קו אידיאולוגי בידי עיתון היא תופעה נפוצה ולגיטימית".

המבקר מדגיש, כי קיבל את טענת הסיעות, לפיהן מאחר ומדובר בתופעה רבת-שנים, שמבקר המדינה מעולם לא הסתייג ממנה, הוא לא מצא לנכון לקבוע הפעם כי הדוחות ביחס לסיעות אלה אינם חיוביים, גם במקרים בהם תעמולת הבחירות היתה מובהקת, "שכן אין עונשים אלא אם כן מזהירים".

לאחר שבחר פרסומים שונים של שלוש העיתונים שצויינו לעיל, סיכם המבקר: "כאשר המסר התעמולתי והזיקה שבין הסיעה לעיתון אינם בספק, ניתן לקבוע כי מדובר בפרסום שעל הסיעה לשלם בעבורו". אך כיצד ייקבע אופיין של כתבות שהמסר בהן אינן כה חד? כיצד יש לשמור על השוויון בין סיעה בעלת עיתון מפלגתי ובין סיעות שאין להן עיתון כזה?

"סבורני", משיב המבקר לשאלותיו, "כי המחוקק הוא שצריך לתת דעתו לסוגיה זו, ולקבוע בה הסדר חקיקתי כולל, לעניין חוק המימון".

הבחירות לכנסת ה-16: 7 סיעות עם דוח שלילי

במערכת בחירות זו, שתחילתה ביום 8.11.02 וסופה ביום הבחירות, 28.1.03, השתתפו 27 סיעות ורשימות מועמדים. על-אף הקבוע בחוק, 6 סיעות לא מסרו למבקר את חשבונותיהן לתקופת הבחירות, והן: אהבת ישראל (של הרב כדורי), דע"ם (ארגון הפעולה הדמוקרטי), זעם - צדק חברתי, ל.ה.ב.ה. ומפלגת זכויות הגבר במשפחה - רע"ש.

סיעות אלה לא עברו אמנם את אחוז החסימה, אולם החוק מחייב למסור את חשבונותיהן, גם במקרה כזה. המבקר מציין, מאחר והחוק אינו קובע סנקציה בגין אי-מסירה זו, "מן הראוי שהכנסת תיתן את דעתה לתיקון חוק המימון בהקשר זה".

לגבי 7 סיעות קבע המבקר, כי הן לא קיימו את הנחיות מבקר המדינה ולפיכך קיבלו דוח שלילי.

סיעת 'חרות' למשל, שקיבלה יותר מ-1% מסך הקולות הכשרים אולם חדלה להתקיים בכנסת ה-16, לא רשמה בספריה הוצאות על פרסום 27 מודעות תעמולה בעיתונים, שהסתכמו להערכת המבקר בכ-133,000 ש"ח. המבקר דחה את טענות הסיעה, כי מטה ההסברה שלה לא היה מעורב בהזמנת שטחי פרסום אלה. לפיכך, חוייבו מי שהיו נציגיה של הסיעה, ביחד ולחוד, להחזיר לאוצר המדינה 15% מהמקדמה שקיבלה הסיעה, המגיעים כדי 113,000 ש"ח.

סיעת 'עם אחד' של ח"כ עמיר פרץ, קיבלה הלוואות מבנק, לזמנים קצרים, למימון הוצאות הבחירות בסכומים של ב-400,000 ש"ח וכמיליון ש"ח. ההלוואות ניתנו כנגד ערבות אישית של יו"ר הסיעה, עמיר פרץ, אולם הסיעה לא רשמה בספריה הוצאה בשל הערך הכלכלי של ערבות זו, שהיה אז כ-855 ש"ח, מאחר ולטענתה, דווקא פרץ נותן דוגמא אישית נדירה בפוליטיקה לסיכונים שלוקח על עצמו יו"ר מפלגה, מבלי להשתמש בעמותות או בבעלי הון למיניהם, ודווקא הוא מקיים בכך את תכליתו של חוק מימון מפלגות.

הבחירות לכנסת ה-15, עד שנת 2003: 4 סיעות עם דוח שלילי

בביקורת על מערכת בחירות זו, לתקופה שבין 1.3.01 ועד 31.12.02, נבדקו 27 הסיעות בכנסת ה-15. המבקר מציין ביחס לתקופה זו, כי "היקף הפעולות שנעשו בניגוד לחוק המימון היה קטן מבעבר, וכי ניהול החשבונות בתקופה השוטפת היה טוב יותר מבתקופות הקודמות שבדקתי ומסרתי עליהן דוחות".

רק 4 סיעות לא ניהלו את חשבונותיהן בתקופה השוטפת בהתאם להנחיות מבקר המדינה. הארבע הן: הליכוד, העבודה, בל"ד וחד"ש.

סיעת בל"ד למשל, לא רשמה בספריה הוצאות שהיו כרוכות בקיום 13 כנסים ואירועים; שילמה חלק מהוצאותיה במזומן, בניגוד לחוק; קיבלה צ'קים בסכום העולה על המותר, מכמה אנשים, כאשר חלקו של כל אחד מהם היה בגבולות המותר בחוק.

סיעת הליכוד לא רשמה בספריה הוצאות על פרסום 229 מודעות בעיתונים, שכללו תעמולת בחירות בקשר לבחירות המוניציפליות בלוד, אך הן פורסמו לפני תקופת הבחירות, ולכן אינן בגדר הוצאות לבחירות אלה. עוד נמצא, כי בשמונה מסניפי הליכוד, לא השתקפו בספרי הסיעה הוצאות השכירות, הארנונה, המים, החשמל והטלפון. משכך, החליט המבקר לשלול מהסיעה סכום של 100,000 ש"ח מהתשלומים למימון הוצאותיה, וכן לחייבה להעביר לאוצר המדינה סכום זהה של 100,000 ש"ח, בגין תרומה בלתי חוקית.

מפלגת העבודה לא רשמה בספריה הוצאות על 23 כנסים שקיימה בבתי מלון, בתי תרבות, אולמות מסחריים ומועדונים. מהמפלגה נשלל סכום של 10,000 ש"ח, והיא חוייבה להעביר לאוצר המדינה סך של 15,000 ש"ח.

הבחירות לכנסת ה-15, שנת 2003: 2 סיעות עם דוח שלילי

בביקורת על התקופה שבין 1.1.03 ועד 28.2.03, נבדקו 27 הסיעות בכנסת ה-15, ונמצא כי רק שתיים מהן לא ניהלו את חשבונותיהן בתקופה השוטפת, לפי הנחיות מבקר המדינה. השתיים הן מפלגת המרכז (ז"ל) והמפלגה הקומוניסטית חד"ש.

על-פי ממצאי המבקר, צברה מפלגת המרכז, שחדלה להתקיים עם סיום כהונת הכנסת ה-15, גירעון של למעלה מ-10 מיליון ש"ח, לא כולל עודף ממערכת הבחירות לכנסת ה-16. על-כן, יש לראות את חובותיה בנסיבות האמורות, כתרומה של בעלי החוב לסיעה, האסורה לפי חוק המימון. משכך, על נציגי הסיעה להחזיר לאוצר המדינה, ביחד ולחוד, 15% מהמימון החודשי שקיבלה בתקופת הדוח, שהם כ-110,000 ש"ח.

לסיעת חד"ש שלל המבקר סך של 5,000 ש"ח והיא חוייבה להשיב לאוצר המדינה 15,000 ש"ח.