"מי שמדבר על מדינת כל תושביה, רוצה להוריד את התווית היהודית מישראל. מדינת ישראל היא פיקדון בידיה מן ההשגחה העליונה והיותה יהודית היא סיבת הקיום שלה". כך אומר (30.5.14) שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין.

רובינשטיין דיבר ביום עיון לזכרו של מנהל תיכון צייטלין בתל אביב, ד"ר דב אברון. רובינשטיין הוא מבוגרי בית הספר. הוא הרחיב את הדיבור על מלאכתו של בית המשפט העליון ביצירת השילוב של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, "אתגר גדול שאינו נפתר במלואו". לדברי רובינשטיין, קל להגדיר מהי מדינה דמוקרטית, אבל קשה להגדיר מהי מדינה יהודית - הן במישור היהודי הפנימי והן במישור היחסים עם ערביי ישראל.

"עמדתי היא שביל הזהב. במישור הפנימי, פירוש הדבר הוא לחפש דו-קיום או רב-קיום תוך כיבוד המסורת הקיימת בארצנו מזה דורי דורות מחד-גיסא, וכיבוד הזרמים שהם הרוב ביהדות ארה"ב מאידך. לרוב הדברים אפשר למצוא פתרונות באמצעות שכל ישר והימנעות מהקצנה לשני הכיוונים", אמר רובינשטיין.

"מי שמחפש עימותים, ימצא אותם בלי בעיה. מה שצריך הוא למצוא פתרונות של הסדרים והסכמות. אינני משתמש במילה 'פשרה' בהקשרי דת ומדינה, כי יש דתיים שהמילה הזאת מטרידה אותם". בהקשר זה דחה כאמור רובינשטיין בצורה מוחלטת את תפיסת "מדינת כל אזרחיה".

לדעת רובינשטיין, תורת המוסר היהודית - הכוללת יושר והגינות - יכולה להנחיל את האיזונים הדרושים. "המשמעות היא הגינות כלפי מיעוטים וכלפי כולי עלמא", הוסיף. הוא ציין, כי המשימה לפרש מהם ערכיה של ישראל הוטלה על בית המשפט, "וזו משימה אדירה. בית המשפט כל הזמן מהלך על החבל הדק בחיפוש אחרי האיזונים. זהו אתגר מתמיד וקשה, זו תחושת שליחות של אימה ויראה וזה גם מחייב ענווה - במיוחד בבית המשפט בו אני מכהן, שאין אחריו בית משפט נוסף".

רובינשטיין הוסיף, כי האופי היהודי של המדינה כולל סוגיות כמו שבת, גיור, חוק השבות, מיעוטים (כולל חרדים) וגם מצוקות היחיד. לאלו, הדגיש, יש להקדיש זמן רב במקום לעסוק בדיסרטציות משפטיות. רובינשטיין העיר, כי המוסר היהודי מחייב לקיים את דברי הנביא ישעיהו, החרותים על מצבות סבתו ואמו: "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית".

לדברי רובינשטיין, המסורת היהודית מדגישה את כבוד האדם ומטילה חובות של דרכי שלום גם כלפי מי שאינו יהודי, ואם הללו חלו לפני 2,000 שנה - קל וחומר כיום. "המרשם העיקרי ליחסים בין הרוב למיעוט הוא תודעה וכבוד, תוך מאמץ לתקן פערי שוויון בכל הכיוונים. זה נובע לא רק מאופיה הדמוקרטי של המדינה אלא גם מאופיה היהודי".

לצד זאת, המשיך רובינשטיין, יש לבית המשפט העליון תפקיד של שמרטף על רשויות השלטון, והוא משתמש בכוונה במילה זו: "יש הרבה תיקים שאנחנו מחזיקים כדי להביא את הרשויות לפתור בעיות של הכלל או של הפרט. תיקים כאלו נגמרים לא בדיסרטציות של 30 או 50 עמודים, אלא בהחלטה של כמה שורות אחרי שהבעיה נפתרה".

רובינשטיין סיכם: "מדינה יהודית ודמוקרטית היא פרויקט שחייב להצליח. אין ברירה אחרת. יש עם יהודי אחד ויש לו רק מדינה אחת. הוא חייב לחיות בצורה הוגנת עם המיעוטים. למשימה הזאת אין פתרונות קסם והיא קשה מאוד. הפתרונות תלויים במצפן ובמצפון של כל שופט, ולמסורת היהודית יש בהם מקום חשוב".