צה"ל ירה פגזים לעבר בית להיה

דברים שאכתוב ברשימה זאת עלולים להיתפס כמחמאות לחמאס. אך לא זו כוונתי, אלא להעלות לשיח ציבורי נושא התעצמותו של ארגון טרור שניביו עדיין לא נעקרו, אף לא אחת מהן. אולי רק זועזעו ויזדקקו לטיפול שורש אצל רופא השיניים הפלשתיני, מוחמד דף, המקבל רוח גבית שלא בכוונה גם מהתנהלותה הבלתי-מובנת של ארצות-הברית, באמצעות מזכיר המדינה ג'ון קרי.

בהמשך למאמר "על צביעות ארה"ב" – ידיד אחד העיר והביע את שינאתו לאמריקנים על כי צבועים הם, ואני רוצה להעיר לו בחזרה כי לא רק האמריקנים פועלים בצביעות וגם לא רק האירופאים, מידת הצביעות מאפיינת היום את כל עושה המלאכה המדינית בכל פינה בעולם. גם עלינו לא פוסחת מידת הצביעות, כל העולם מתנהל לפי אינטרסים צרים והשאלה היא לא מי צבוע ומי לא - אלא מי יכול להיות צבוע מבלי שאף אחד יתלונן על צביעותו, כלומר מי יכול לשמור על האינטרסים שלו מבלי שאף אחד יפריע לו. ואם כן השאלה העיקרית מה היא הגדרת האינטרסים? מה הם האינטרסים שלנו שאנחנו צריכים להיות צבועים בשביל לשמור עליהם? מה הם האינטרסים של אמריקה של אירופה, של הערבים... כל אחד רוצה לשמור על האינטרסים שלו ובשבילו כל נגיעה באינטרסים האלה היא נגיעה בקיומו שמשמעותה היא עירעור קיומו.

אין לכחד כי לא לישראל, ואף לא לחמאס, לא היה כל עניין בהפסקת-אש. כזו, שצה"ל הקפיד לשומרה, ושהופרה בידי ארגון הטרור ברגל גסה, פשוט נכפתה על שניהם מבחוץ, בנוסח כפיית הר כגיגית. עם יד על הלב ראוי להודות שההיענות לקיימה הייתה צעד טקטי בלבד, אם לא השלמה עם הרע במיעוטו.

במרחב הציבורי הקיים כיום הולכת וקונה לה מציאות האוסרת לשאול שאלות, אסור לפקפק ואסור להקשות. כל שאלה או ביקורת נתחמת ב-ד' אמות של שיח אלים המדביק לשואל או למבקר את תווית הבוגד.