עדיין לא נדמו קולות הירי, עדיין קברי החללים טריים ולב העם עם אלה הלוחמים בעזה, והמערכת הפוליטית מימין לנתניהו כבר מכינה את עצמה להחלפתו במישהו "לאומי" יותר. נתניהו חטא, אליבא דאותם שרים וח"כים ציניים שאינם סותמים את פיותיהם ונותנים דרור לדעותיהם בפומבי, ולכן עליו לשם את המחיר. מה שמקומם הוא שאותם שרים, שמעולם לא שכחו להלין על השמאל הישראלי המדבר והמותח ביקורת כלפי הממשלה ה"לאומית" על התנהלותה, הם אלה הראשונים לצאת נגד הרוב בקבינט, נגד ראש הממשלה ושר הביטחון. הרי שרים אלה מעולם לא עשו דבר וחצי דבר מלבד לדבר ולברבר, להסית ולמכור לציבור אשליות תוך ניצול ציני של המצוקה הנפשית בה הוא נמצא בעתות מלחמה. להם מותר כי הם נמשחו למלוכה בישראל מבלי שיש בידם לא כתר ולא שרביט של מצביאים. אין גרוטסקה יותר גדולה מזו. ראו אותם בונים את כתבי ההגנה שלהם לקראת היום שבו תסתיים המלחמה, או אז הם יצאו בהכרזות מיליטנטיות, בסיסמאות של טובת המדינה, ביטחון אזרחי ישראל, מיגור החמאס ומיטוטו, אך הכיסא הנוח שלהם בממשלה קורץ מתמיד.
