בג"ץ נאלץ לאפשר לרופא להמשיך ולהעניק טיפולים בעייתיים, אשר ייתכן שהם גובלים בביצוע ניסיונות בבני אדם, וזאת משום שקבע שלמשרד הבריאות לא הייתה סמכות להשעותו. כך עולה מפסק דינה (יום ה', 7.8.14) של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מרים נאור.

פרופ' שמעון סלוין, לשעבר מבכירי בית החולים הדסה, עוסק כיום בצורה פרטית ב"רפואה תאית" - שימושים שונים בתאים או ברקמות של החולים או של תורמים. הטיפולים, שעלותם מגיעה למאות אלפי דולרים, ניתנים לחולים במחלות ממאירות, תורשתיות או אוטואימוניות, רובם תיירים ומיעוטם ישראלים.

משרד הבריאות טוען, כי הטיפולים שמעניק סלוין מתמקדים במתן תרופות ביולוגיות נסיוניות שאינן רשומות בישראל, אשר חל איסור על שימוש בהן ללא קבלת אישור מתאים ממשרד הבריאות. עוד נטען, סלוין עושה שימוש בלתי חוקי בתרופות ומבצע ניסויים בבני אדם שלא כדין. לאור עמדתו זאת, הודיע משרד הבריאות בפברואר השנה לסלוין, כי בכוונתו לאסור עליו לבצע פעולות אלו.

סלוין עתר לבג"ץ, בטענה שמשרד הבריאות פועל בחוסר סמכות, ונאור קיבלה את עתירתו. היא אומרת, כי אין בחוק כל מקור המאפשר למשרד הבריאות למנוע פעילות של רופא גם אם לפי החשד היא בלתי חוקית, אלא לאחר ביצוע הליך משמעתי. רק במקרה בו קיים חשד סביר שהרופא גרם ברשלנות למוות או לנזק חמור, או שהואשם בעבירה שיש עימה קלון, ניתן להשעותו לאחר הליך מיוחד. זאת, מציינת נאור, בניגוד לחוקים המאפשרים השעיה של עוסקים אחרים כגון פסיכולוגים אם מתעורר חשד לעבירות משמעת.

כיוון שכך, קובעת נאור, הרי שההחלטה הייתה בחוסר סמכות ודינה להתבטל. ואולם, ממשיכה נאור ומדגישה, אין היא רוצה שיתקבל בציבור הרושם כאילו פסק הדין נותר הכשר לפעילותו של סלוין. לכן, היא ממשיכה ומנתחת את אופי פעילותו כפי שהוא עולה מחומר הראיות שהוגש לבג"ץ ומגיעה למסקנה:

"ככל שהטיפולים שמעניק העותר במרכז כוללים ביצוע מניפולציות משמעותיות בתאים או רקמות, אזי אכן מדובר ב"תכשירים" לא רשומים, שאין להורות על שימוש בהם, אלא במסגרת החריגים לאיסור הקבועים בתקנות הרוקחים. מסקנתנו תהיה דומה אם יימצא כי הטיפולים שהעותר מעניק במרכז הינם בגדר ניסויים רפואיים. כלומר, כי טיפולים אלה בלתי מקובלים.

"...קיימות אינדיקציות לכאוריות לכך שהטיפולים המוענקים במרכז, ולמצער חלקם, אינם מקובלים או כוללים שימוש בתכשירים לא רשומים... אינדיקציות לכך שהעותר מבצע טיפולים נסיוניים או משתמש בתכשירים לא רשומים, עולות לכאורה גם מהאמור בטפסי ההסכמה מדעת" עליהם מחתים סלוין את מטופליו.

נאור מסכמת: "אין למשיב [משרד הבריאות] את הסמכות שנטל לעצמו. מאידך-גיסא, ישנן ראיות, אשר מעוררות כמבואר חשש לכאורה לפעילות אסורה של העותר. גם רופא בעל ניסיון ומעמד כשל העותר אינו נמצא מעל לחוק. פיתוח טכנולוגיה רפואית הוא אינטרס ציבורי חשוב. ברור גם, כי לשם השגת התקדמות ברפואה, ישנה חשיבות במתן שיקול דעת וחופש פעולה לרופאים. לצד זאת, אין להתעלם מהצורך בפיקוח על יישום טיפולים נסיוניים, לשם הבטחת בטיחותם ויעילותם.

"...חדשנות יכולה להיות מבורכת. בלי חשיבה יוצרת של רופאים וחוקרים עולם הרפואה לא היה נמצא כיום היכן שהוא נמצא, ועוד נכונו לו עלילות, אך גם החדשנות צריכה להתבצע במסלולים שהתווה החוק לכך". לצד זאת מעירה נאור, כי הקפדה יתרה נחוצה כאשר מדובר - כמו במקרה של סלוין - ברפואה פרטית ששכרה בצידה.

השופטים סלים ג'ובראן ויצחק עמית הסכימו עם נאור. את סלוין ייצגו עוה"ד יוסי בנקל ושירי שפירא, את מטופליו של סלוין ייצגה עו"ד לי רומנו, ואת משרד הבריאות - עו"ד דניאל מארקס.