בכירים במשרד הביטחון לחצו על בכירים בצה"ל לבחון מערכת לגילוי מנהרות, למרות שחוות הדעת המקצועית של צה"ל הייתה שבהצעה אין כל חידוש. כך חושף (יום א', 10.8.14) פסק דין שהותר לפרסום.

פסק הדין ניתן בתביעתם של יזמי המערכת - האחים דורון וישראל אלתר, אמיר רחמני ומשה רוטשילד - נגד משרד הביטחון, בידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן. היא קבעה, כי התנהלותו של המשרד עוררה לכל הפחות סימני שאלה כבדים, והורתה להעביר את פסק דינה למבקר המדינה ולמבקר מערכת הביטחון.

היזמים הציגו את המערכת המוצעת בשנת 2001 - תחילה באירוע חברתי בו פגש דורון אלתר את משה יעלון, שהיה אז הרמטכ"ל. הוא הפנה אותו לאלוף פיקוד הדרום דאז, דורון אלמוג, שמצא שהפתרון אינו מספק. היזמים הציגו אותו שוב בשנת 2003 בפני מי שהיה אז קצין ההנדסה של פיקוד דרום וכיום דובר צה"ל, מוטי אלמוז, וגם הוא סבר שאין בו מענה לכריית מנהרות חדשות.

בשנת 2004 הוצג הרעיון בפני אל"ם (מיל.) זאב לירון, דודו של דורון אלתר, והלה הציג אותו בפני מנכ"ל משרד הביטחון דאז, עמוס ירון. האחרון שלח את אלתר לגורמים בכירים בפיקוד דרום, אשר שבו וקבעו שהפתרון אינו מספק. בהמשך שנת 2004 שכנעו היזמים את סמנכ"ל משרד הביטחון דאז, ויקטור בר-גיל, לבחון את הצעתם, ומשלחת של המשרד יצאה לראות את המערכת בעיר אוסטין שבטקסס.


"לא ראיתי כזה לחץ"


לטענת היזמים, לאחר ביקור זה הובטח להם שהמערכת שלהם תירכש מהם כספק יחיד, אך משרד הביטחון הפר הבטחה זו ופרסם מכרז. היזמים ביקשו בו 37.6 מיליון שקל, והפסידו לחברת פולדמיר בניין שביקשה 17.2 מיליון שקל בלבד. אלא שגם פולדמיר וגם ארבע המתמודדות האחרות שהצעותיהן היו בטווח של 25% מעל אומדן המשרד, לא יכלו לעמוד בלוח הזמנים - והמכרז בוטל.

היזמים טענו בתביעתם, כי משרד הביטחון הפר את הבטחתו לרכוש את המערכת שהציעו והשתמש בסוד המסחרי שהציגו בפניו כדי ליצור את אפיון המכרז. משרד הביטחון טען בתגובה, כי היזמים הפעילו לחצים אדירים תוך ניצול קשריהם עם בכירים, כדי לעקוף את ההתנגדות החד-משמעית של הדרגים המקצועיים בצה"ל. בר-גיל העיד:

"אין ספק שהיה לחץ מצד הצבא למצוא פתרון למנהרות האלה. אני לא חושב שאזרח במדינת ישראל יודע למצוא את הבטן הרכה של הצבא בנושא המנהרות האלה ולהפעיל לחצים אדירים מראש הממשלה, אלוף פיקוד, קצינים בכירים, ראש מטה פיקוד דרום. 36 שנים עבדתי במשרד הביטחון ובחיים שלי לא ראיתי קבוצת לחץ כל כך חזקה, כל כך מקושרת, שלפעמים נדמה לי שאני חי בכלל באיזו פלנטה אחרת".


"לא בערוצים המקובלים"


עוד התברר, כי המשלחת שיצאה לאוסטין לא כללה נציג של אגף אמצעי לחימה במפקדת זרועות היבשה, ובפועל כלל לא ראתה את הכלי שלשמו נסעה. אגמון-גונן גם מצאה, כי מינהל הבינוי של משרד הביטחון אינו נוהג להפעיל שיקול דעת עצמאי, אלא מסתמך על חוות הדעת של יחידות הבינוי הצבאיות. היא מסכמת את שנחשף לנגד עיניה:

"במצב דברים זה, מתבקשת אחת משתי מסקנות; הראשונה, כי משרד הביטחון התנהל בעניין זה באי סדר ובאופן בלתי מקצועי, אף על-פי שהמדובר בסוגיה ביטחונית מהמעלה הראשונה. השנייה, כי משרד הביטחון ביקש לקדם את ההתקשרות עם היזמים שלא בערוצים המקובלים, בשל היכרות מוקדמת של היזמים עם בכירי מערכת הביטחון. כך או כך, ברור כי התנהלות משרד הביטחון לא הייתה ראויה".

אגמון-גונן דחתה את טענתם של היזמים להפרת סוד מסחרי בקובעה, כי כלל לא היה להם סוד כזה. עוד נקבע, כי משרד הביטחון לא הבטיח להם התקשרות בנוהל ספק יחיד, וגם אם ניתנה הבטחה כזו - היא הייתה חסרת תוקף.

לעומת זאת קבעה אגמון-גונן, כי משרד הביטחון ניהל בחוסר תום לב את המו"מ עם היזמים סביב המכרז וגרם להם להבין שבסופו של יום תבוצע ההתקשרות איתם. בשל כך חויב המשרד לפצותם ב-50,000 דולר - ההשקעה הנוספת שביצעו לקראת המכרז - בתוספת ריבית והצמדה מאז דצמבר 2004. המשרד גם ישלם הוצאות בסך 20,000 שקל. את היזמים ייצג עו"ד צבי נצר, ואת המדינה - עו"ד מיכל פליגלר (שטיין).