אין אמת לשעתה אלא אמת לאמיתה <br>

ההרכב המורחב של בית המשפט העליון בפרשת סרן ר' מבטל (יום ה', 18.9.14) את הגנת "אמת לשעתה" שנתן הרכב הערעור המקורי, ומאמץ את עמדתו של השופט עוזי פוגלמן לפיה ההגנה הנכונה היא קיומה של חובה לבצע פרסומים עיתונאיים.

הנשיא אשר גרוניס אומר, כי הגנת "אמת דיברתי" בחוק לשון הרע מתייחסת לאמת המשפטית, ולכן יש להשוות בין תוכן הפרסום לבין העובדות כפי שקובע אותן בית המשפט. "הפרסום נדרש לשקף אמת 'שלמה'. כלומר, שלא ייעדרו ממנו פרטים המשנים את הרושם הכללי המתקבל מהפרסום, וכן שלא ייכללו בו פרטים משמעותיים שאינם נכונים", אומר גרוניס.

לדבריו, "הפרסום נדרש לשקף את האמת כפי שהייתה בזמן הפרסום, ולא כפי שנחזתה באותה עת. ואחדד - הכוונה היא לאמת העובדתית ברגע הפרסום, שהיא אחת ויחידה... החלת ההגנה על פרסום שלא היה בגדר אמת ברגע פרסומו תחטא לתכליתה, שכן הגנה זו נועדה אך ורק לפרסומים נכונים".

עוד אומר גרוניס, כי בקביעה המשפטית מהי האמת - יכול בית המשפט להשתמש גם בראיות ועובדות שלא היו ידועות בעת הפרסום המקורי. "בית המשפט אינו יכול לעצום עיניו ולהתעלם מראיות שיש בהן ללמד על אמיתות הפרסום, אך מן הטעם שהן נתגלו או באו לעולם לאחר שנעשה הפרסום. הגנת אמת הפרסום, כשמה כן היא, מתעניינת באמיתות הפרסום. ההכרעה האם מה שפורסם אמת הוא אם לאו איננה תלויה בשאלה מתי נודעה האמת. די בכך שזו האמת".

גרוניס מוסיף: "אין זה משנה האם הפרסום נחזה בתחילה לאמת ורק לנוכח מידע שנתגלה לאחר מכן נתברר כי לא כך הדבר, או שמא מלכתחילה היה ידוע כי מדובר בפרסום כוזב. בשני המקרים, בעת המשפט ידוע כי הפרסום אינו נכון ועל כן אין מקום כי מפרסמו ייהנה מהגנת אמת הפרסום.

"הדגש במסגרת הגנת אמת הפרסום הוא לא על הדרך, אלא על התוצאה - פרסום המשקף את האמת כפי שהייתה במועד שבו נעשה הפרסום. זאת, על בסיס מכלול הראיות, אף אם חלקן נתגלו או נוצרו לאחר מועד הפרסום. אם אין זה המצב, הרי שאין מקום להחיל את ההגנה. הגנה זו איננה מתעניינת בהלכי הרוח או בתום לבו של המפרסם".

גרוניס מדגים: "נניח שפורסם כי מתנהלת חקירה פלילית נגד אדם והדבר היה נכון במועד הפרסום. אם לאחר מכן יחדל להיות חשוד, לא יהיה בכך כדי לגרוע מהעובדה כי במועד הפרסום הוא היה חשוד. כלומר, לא יהיה בהתפתחות מאוחרת זו כדי להפוך את הפרסום ל'לא-אמת'. לפיכך, היא לא תשלול את אמיתות הפרסום. זאת, בשונה מהדוגמה של פרסום כי אדם עבר עבירה. באותו מקרה, אם יתגלה לאחר הפרסום כי אותו אדם לא ביצע כל עבירה, ילמד הדבר כי הפרסום לא היה נכון. ודוקו, יתברר כי הפרסום לא היה נכון אף בשעה שנעשה".


פוגלמן עצמו מעיר, כי יש מקום לדון בשאלה מה ייחשב למועד הפרסום, בעיקר בנוגע לפרסומים באינטרנט שלגביהם ניתן לטעון שהמפרסם נושא באחריות כלפיהם כל עוד הם קיימים ברשת. התשובה לשאלה זו עשויה להניב מסקנות שונות בעניין החובה לתקן ולעדכן את המידע במקרים של "התפתחות ראייתית", אך פוגלמן אומר שלא זה המקום לענות עליה.