בית המשפט העליון דחה (יום ג', 21.10.14) את ערעורה של עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ על דחיית תביעתה נגד עיתון הארץ, בעקבות חשיפת זהותה כמדליפת מסמכי פרשת סיריל קרן.

גלאט-ברקוביץ הייתה פרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז מרכז בשנת 2003, כאשר המשטרה חקרה את החשדות למתן שוחד בידי קרן לראש הממשלה דאז, אריאל שרון. היא הדליפה לעיתונאי ברוך קרא (אז בהארץ וכיום בערוץ 10) מסמכים מתוך החקירה, לדבריה - כדי שהציבור יידע עליה ערב הבחירות באותה שנה. לאחר הפרסום נפתחה חקירה, גלאט-ברקוביץ אותרה כמדליפה, היא פוטרה והורשעה בדין פלילי.

גלאט-ברקוביץ תבעה פיצויים מהארץ, קרא, המו"ל עמוס שוקן והעורך דאז שמואל רוזנר, בטענה שרשלונתם הביאה לחשיפת זהותה. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את התביעה, וכאמור העליון דחה את ערעורה. השופט יצחק עמית מנתח את כל טענותיה של גלאט-ברקוביץ המלמדות לשיטתה על התרשלותם של הנתבעים, ודוחה אותן על בסיס הממצאים העובדתיים של המחוזי (עליהם ניסתה גלאט-ברקוביץ לערער, הוא מעיר, בניגוד למקובל בערכאת הערעור).

לדברי עמית, הנתבעים לא היו צריכים לצפות שתיפתח חקירה בעקבות ההדלפה, ודווקא גלאט-ברקוביץ הייתה בעמדה עדיפה לצפות זאת. העובדה שקרא התקשר אליה גם היא אינה נזקפת לחובתו, שכן גלאט-ברקוביץ התקשרה ראשונה למערכת הארץ - וממילא ניתן היה לגלות זאת בבדיקת הטלפון שלה. עוד קובע עמית, כי פרסום כתבה שהתבססה על מכתב של גלאט-ברקוביץ לפרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, לא היווה רשלנות משום שלא ניתן היה לדעת ממנה שהיא המקור ושהכתבה לקוחה מתוך מכתב.

טענה נוספת של גלאט-ברקוביץ הייתה, שאסור היה לקרא להעביר את המסמכים למשה נוסבאום מערוץ 2. על כך אומר עמית, כי לא ניתן היה לדעת מהפרסום בערוץ 2 שמדובר באותם מסמכים שפרסם הארץ, אלא נוצר הרושם שיש כמה מדליפים. עוד אומר עמית, כי עיתון אינו אמור להעביר לעובדיו השתלמויות כאילו היו סוכנים סמויים וכיצד להסתיר מקורות, ולא הוכח שנוהג מעין זה קיים בעיתון כלשהו בעולם.

השופטים סלים ג'ובראן ואורי שהם הסכימו עם עמית. את גלאט-ברקוביץ ייצגו עוה"ד צבי בר-נתן, רקפת פלד, אפרת רוזנר ומירב שגיא, ואת הארץ ואנשיו - עוה"ד זאב ליאונד, מנחם ויצמן, אלון נדב, דור ליאונד וליאור ויגננסקי.