"זכויות שנובעות מ
כבוד האדם הן חשובות במיוחד בחברות רב-תרבותיות, כמו ישראל וקנדה. בטחונם של האזרחים ששמירת כבודם האנושי תישמר על-ידי החוק ללא הבדל של מגזר ולאום, היא הבסיס לקיומה של חברה רב-תרבותית. אם שופטים נכשלים בהבטחת שמירת זכויות האדם בידי כל האזרחים, הם נכשלים כמשפטנים והחברה היא שתסבול".
כך אומרת (יום ד', 29.4.15) נשיאת בית המשפט העליון של קנדה, בוורלי מקלקלין. היא דיברה בכנס במשכן הנשיא על כבוד האדם כזכות חוקתית, המתקיים בחסות הנשיא ראובן ריבלין לציון חילופי הנשיאים בבית המשפט העליון.
מקלקלין ציינה: "כבוד האדם הוא התפיסה המשפטית החשובה ביותר שנוצרה במאה ה-20. היסודות שלה כמובן היו קיימות קודם; מלומדים יהודים כבר פיתחו אותה על בסיס התפיסה שהאדם נברא בצלם אלוהים. אך רק לאחר השואה ומלחמת העולם השנייה, תפיסת כבוד האדם נעה מהדת והפילוסופיה ונכנסה לזרם המרכזי של התפיסה המשפטית".
מקלקלין הצביעה על איומים פנימיים וחיצוניים לתפיסת כבוד האדם. האיום הפנימי הוא "אם אנו השופטים נתייחס לכבוד האדם כאל סיסמה בלבד". לעומת זאת, "אם נתייחס לכבוד האדם כעקרון יסוד של זמננו, כל יתר הזכויות יישמרו".
האיום החיצוני הוא התפשרות על כבוד האדם לנוכח מציאות המאה ה-21, למשל: הימנעות מעינויים למרות הטרור ושמירה על פרטיות בעולם האלקטרוני. בהקשר זה ציטטה את מרק צוקרברג, שאמר "הפרטיות מתה; תשכחו מזה" והעירה: "אני מקווה שזה לא כך". עם זאת, אמרה מקלקלין, היא שואבת עידוד מהדיון הער על כבוד האדם, כולל בכנס הנוכחי.
"זכויות שנובעות מכבוד האדם הן חשובות במיוחד בחברות רב-תרבותיות, כמו ישראל וקנדה. בטחונם של האזרחים ששמירת כבודם האנושי תישמר על-ידי החוק ללא הבדל של מגזר ולאום, היא הבסיס לקיומה של חברה רב-תרבותית. אם שופטים נכשלים בהבטחת שמירת זכויות האדם בידי כל האזרחים, הם נכשלים כמשפטנים והחברה היא שתסבול".
כך אומרת (יום ד', 29.4.15) נשיאת בית המשפט העליון של קנדה, בוורלי מקלקלין. היא דיברה בכנס במשכן הנשיא על כבוד האדם כזכות חוקתית, המתקיים בחסות הנשיא ראובן ריבלין לציון חילופי הנשיאים בבית המשפט העליון.
מקלקלין ציינה: "כבוד האדם הוא התפיסה המשפטית החשובה ביותר שנוצרה במאה ה-20. היסודות שלה כמובן היו קיימות קודם; מלומדים יהודים כבר פיתחו אותה על בסיס התפיסה שהאדם נברא בצלם אלוהים. אך רק לאחר השואה ומלחמת העולם השנייה, תפיסת כבוד האדם נעה מהדת והפילוסופיה ונכנסה לזרם המרכזי של התפיסה המשפטית".
מקלקלין הצביעה על איומים פנימיים וחיצוניים לתפיסת כבוד האדם. האיום הפנימי הוא "אם אנו השופטים נתייחס לכבוד האדם כאל סיסמה בלבד". לעומת זאת, "אם נתייחס לכבוד האדם כעקרון יסוד של זמננו, כל יתר הזכויות יישמרו".
האיום החיצוני הוא התפשרות על כבוד האדם לנוכח מציאות המאה ה-21, למשל: הימנעות מעינויים למרות הטרור ושמירה על פרטיות בעולם האלקטרוני. בהקשר זה ציטטה את מרק צוקרברג, שאמר "הפרטיות מתה; תשכחו מזה" והעירה: "אני מקווה שזה לא כך". עם זאת, אמרה מקלקלין, היא שואבת עידוד מהדיון הער על כבוד האדם, כולל בכנס הנוכחי.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
