אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. כאייל תערוג על אפיקי מים כן תערוג נפשי לעמוד בפניכם ולשטוח את מאוויי ואת חזוני המיוחל והנכסף, שלי ושל בני עמי. לא באתי לקנטר וגם לא להתריס. כמו-כן לא באתי לייבש אגמים ולחצות ימים. לא באתי לבניין המכובד הזה כדי להדביק רטייה לפצעינו, אם כי כדי למצוא מזור ולהותיר את המקום ברפואה שלמה. כולנו קורצנו מאותו חומר, בצלמו של האל נבראנו ועל אדמת ארצנו דילגנו ומפריה אכלנו, ולכולנו סיפקה היא את סם חיינו. זו היא האדמה שנצטווינו לחיות בה, לחיות בה יחדיו.