כאשר אדם מפסיק לבצע עבירה מתוך חרטה על מעשיו, אין צורך בחרטה מוסרית כדי לפטור אותו מעונש, אלא די בכך שחדל ממעשיו כדי לקבוע שהתחרט. כך קובע (יום ג', 16.6.15) בית המשפט העליון, בשנותו את ההלכה המחייבת בנושא זה.

השופט סלים ג'ובראן מנתח בהרחבה את סעיף 28 לחוק העונשין, הקובע: "מי שניסה לעבור עבירה לא ישא באחריות פלילית לניסיון, אם הוכיח שמחפץ נפשו בלבד ומתוך חרטה, חדל מהשלמת המעשה או תרם תרומה של ממש למניעת התוצאות שבהן מותנית השלמת העבירה". סעיף זה נכנס לחוק במסגרת תיקון בשנת 1992, שהשווה את העונש על ניסיון לביצוע עבירה לעונש על ביצועה המלא.

ג'ובראן עומד על תכלית הסעיף מתוך דברי ההסבר והדיון בו בכנסת, ומגיע למסקנה הייתה לעודד את העבריין לחזור בו ולהימנע מהשלמת העבירה. לצד זאת הוא מזכיר, כי בשנת 1999 קבע בית המשפט העליון, כי "הסעיף מדבר ב'בעל תשובה' ולא במי ששוקל שיקולי כדאיות". לפי הלכה זו, על החרטה לנבוע משיקול מוסרי ולא משיקול תועלתני (למשל: כאשר העבריין רואה ניידת משטרה מתקרבת לעברו).

לדעת ג'ובראן, פרשנות מחמירה זו חוטאת למטרתו של החוק, שכן תוצאתה היא שאין לעבריין תמריץ לחדול מביצוע העבירה - כאשר עונשו זהה בין אם יחדל ממעשהו ובין אם ישלים אותו. לדבריו, דרישה לחרטה מוסרית קיימת רק בחוק האתיופי, בעוד שיטות חקיקה אחרות - למשל בגרמניה, בארה"ב ובבית הדין הפלילי הבינלאומי - קובעות שדי בהפסקת ביצוע העבירה כדי להוכיח חרטה. עוד מראה ג'ובראן, שזוהי גם גישתו של המשפט העברי. "אין אלא לתהות על פשר חריגותו של הדין הישראלי", הוא מעיר.

"לצורך עמידה בתנאי של הפטור עקב חרטה, אין העושה נדרש למהפך נפשי עמוק עד כדי חזרה בתשובה, אלא עליו לחזור מכוונתו לבצע את העבירה", קובע ג'ובראן. הדרישה בחוק לפיה הפסקת הניסיון תיעשה "מחפץ נפשו בלבד", הוא מוסיף, יוצרת לכאורה מחסום קשה בדמות בחינת ליבו של העבריין - אך ראיית החרטה כנובעת ממעשיו, מאפשרת להוכיח גם על "חפץ נפשו".

הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לדחות את ערעורו של אדם שהורשע בניסיון לרצוח את בתו בת ה-14. האיש חנק את בתו, סבר שמתה ואז הזעיק את המשטרה במטרה להציל את חייה. ג'ובראן קובע, כי האיש חדל ממעשיו לא "מחפץ נפשו" אלא משום שסבר כאמור שבתו כבר מתה - ולכן אינו יכול ליהנות מהפטור הקבוע בסעיף 28.

השופטים אורי שהם ויורם דנציגר הסכימו עם ג'ובראן, תוך שהם מציינים במפורש את תמיכתם בשינוי ההלכה בנוגע לחרטה. את האב ייצג עו"ד נועם בונדר, ואת המדינה - עו"ד דגנית כהן-ויליאמס.