ועדת החקירה הממלכתית (השלישית) לחטיפת ילדי תימן בראשות השופט (בדימ.) יעקב קדמי, קובעת כי גורלם של 56 תינוקות נותר עלום בעקבות טיפול של הסוכנות היהודית, וכי קיימת אפשרות של מסירה מזדמנת לאימוץ - על-רקע חוסר קשר בין התינוקות למשפחותיהם.
כמו כן קובעת הוועדה, כי אין ראיות לטענת חטיפה ממסדית של תינוקות, וכי רוב הילדים שנעלמו מתו.
הוועדת החקירה קיימה דיונים במשך כמה שנים. החברים בה: שופט בית המשפטה עליון (בדימ.) יעקב קדמי - יושב-ראש הוועדה; השופטת (בדימ.) דליה קובל, ואלוף (במיל.) דוד מימון.
הוועדה קובעת, כי הסוכנות היהודית היא האחראית להיעלמות הילדים, מאחר שהיתה אחראית על הבטחת הקשר בין המשפחות לתינוקות ועל דיווח בזמן להורים על דבר מותם.
ממצאי דוח הוועדה קובעים: כי "בתקופת המחנות יש לראות את הגורמים שהחליטו על החזקתם של התינוקות בבתי תינוקות (הנהלת הסוכנות) והגורמים שהחזיקו בהם בפועל בבתי התינוקות (הנהלת המחנות והאחראים לבתי התינוקות) כנושאים באחריות לאי שמירת הקשר בין התינוקות להוריהם, ופועל יוצא מכך, יש לראות גורמים אלה כנושאים באחריות לתוצאות אי שמירת הקשר, הן לעניינם של התינוקות שנפטרו והן לעניינם של התינוקות שבשל ניתוק הקשר הפכו "לנטושים" ול"מועמדים" למסירה מזדמנת למשפחות זרות".
תגובת הסוכנות היהודית בעניין העילמותם של ילדי תימן:
היעלמותם של הילדים שעלו מתימן היא פרשה כואבת ומצערת ולבנו עם המשפחות הנפגעות. האירועים בהם דנה הוועדה התרחשו לפני למעלה מ-50 שנה ולכן, מטבע הדברים, אין בידי אנשי הסוכנות היום מידע בנושא.
הסוכנות היהודית עשתה בשנים האחרונות כל מאמץ לאתר את הילדים ולסייע לוועדות השונות בעבודתן.
להלן חלק (קטן) מממצאי הוועדה הממלכתית השלישית לחקר ילדי תימן:
הערות פתיחה:
1.
א) לנקודת המוצא של הוועדה בדבר אחריות ואחראים להתרחשות להיעלמות - להורים כאמור - שלושה מרכיבים עיקריים: האחד - כי לא קיימת תשתית ראייתית לטענת החטיפה הממסדית ואף לא להתרחשותה של גניבה של תינוקות. השני - כי לדאבון הלב, על-פי תיעוד אמין, מרבית התינוקות שנמסרו להוריהם נפטרו, כאשר עובדה זו לא הובאה בשעתו, בצורה הולמת ובזמן לידיעת ההורים; השלישי - כי מצויה בחומר שהובא לפני הוועדה תשתית ראייתית מספקת לקיומה של אפשרות של "מסירה מזדמנת לאימוץ", על-רקע של חוסר קשר בין תינוקות למשפחותיהם, כאשר אפשרות זו מתייחסת אך ורק לתינוקות שנותרו עלומים, כולם או חלקם (כל עוד לא יוכח אחרת);
ב) לאי-הבטחת קיומו של קשר בין התינוקות להורים - מהגורמים הממונים העומדים כבסיס היעלמות התינוקות להוריהם - אין קשר לפטירתם של התינוקות, ברם, מצד אחר, עומדת אי הבטחת הקשר האמור, בבסיס היווצרותה של מסירה מזדמנת לאימוץ, אשר כאמור, בהיעדר ראיה אחרת, עשויה להסב היעלמותם של "העלומים", כולם או מקצתם;
ג) בדברנו על אחראים ואחריות אנו מדברים, איפוא על אחריות לשניים:
- ראשית - לאי דיווח בזמן אמת על פטירתם של תינוקות, וכתוצאה מכך - פטירתם של תינוקות שלא בנוכחות ההורים ומבלי שההורים יודעים היכן קבורים התינוקות;
- שנית - לפתיחת הפתח למסירה מזדמנת לאימוץ לגבי תינוקות "עלומים"; וזאת - ללא נקיטה בצעדי איתור ראויים וללא הותרת דיווח.
2. מהתמונה הכוללת המצטיירת מן החומר שהובא לפני הוועדה עולה, כי בבתי התינוקות (בתקופת המחנות) כמו גם בבתי החולים (בתקופת החנות והמעברות) עשויים היו להיווצר המצבים הבאים:
ראשית - תינוקות שנפטרו והקשר ביניהם לבין הוריהם נותק מסיבה כלשהי, היו עשויים להיות מובאים לקבורה, מבלי שהדבר דווח להוריהם בזמן אמת (או בכלל) ומבלי שההורים יהיו נוכחים בקבורה וידעו את מיקום הקבר;
שנית - תינוקות שהוריהם לא ביקרו אותם במשך פרק זמן משמעותי בבתי התינוקות ותינוקות שהחלימו בבתי החולים והוריהם לא אותרו - ולכן לא ניתן היה להחזירם למשפחותיהם - היו עשויים להיחשב נטושים ולהיות מועמדים למסירה מזדמנת לאימוץ.
תוצאות קשות אלה נגרמו, בעיקרו של דבר, בשל שניים אלה: היעדר של דיווח על אובדן קשר בין הורים - עולים חדשים - לבין התינוקות שרוכזו בבתי תינוקות או אושפזו בבתי החולים; ואי הקמתו של מוסד מרכזי לאיתור משפחות ותינוקות שהקשר נותק אם בבתי התינוקות ואם בבתי החולים. מוסד כזה צריך היה לדאוג בין היתר: לשמירת הקשר בין המשפחות לתינוקות; לאיתור משפחות שהקשר ביניהם נותק; ולהחזקת התינוקות "המנותקים" מהוריהם לאיתור משפחותיהם, באופן שתינוק "מנותק קשר" לא יימסר למשפחה תחת בקרה ופיקוח.
אי קביעת נוהלים לשמירת הקשר בין ההורים לתינוקות - אם בבתי התינוקות ואם בבתי החולים - והיעדרו של מוסד מרכזי לדיווח על אובדן הקשר ולא "מנותקים" הם "האחראים" בסופו של דבר: ראשית - לאי דיווח להורים על פטירה של תינוקות (שנקברו בהיעדר ההורים), הן בתקופת המחנות ובתי החולים) והן בתקופת המעבדות; שנית - להיווצרות האפשרות של מסירה מזדמנת לאימוץ, העשויה להסביר פשר קיומם של עלומים.
