מחקר נשעשה באוניברסיטה אמריקנית הראה כי הומור הוא המפתח "בבחירה מינית אנושית", וכי נשים נמשכו יותר לגברים שגרמו להן לצחוק.
חוקרים מאוניברסיטה קנזס הגיעו למסקנה כי במפגש של שני זרים, ככל שהגבר ינסה להצחיק והאישה תצחק, כך גבוהה הסבירות שהאישה תהיה מעוניינת לצאת איתו. ההפך לא היה נכון לגבי נשים שהשתמשו בחוש ההומור שלהן. כך כתבו במסגרת המחקר "בחירה מינית והומור בתקופת החיזור: עניין של חמימות והחצנה", שפורסם בכתב העת Evolutionary Psychology.
לדברי החוקרים, השימוש בפרשנות של בדיחות בין גברים לנשים יכול לנבוע מ"מיניות אמביוולנטית (דו ערכית)" של שני המגדרים, כמו גם מתשוקה לגלות יותר על האישיות של האדם ולהעריך את התאמתו אלינו.
לאחר שחקרו סטודנטים במבחן בסגנון "
בליינד דייט", החוקרים גילו כי הגברים והנשים שצחקו באותו זמן היו אלו שהתעניינו גם רומנטית האחד בשניה.
"חלק מהמשמעות של חברתיות היא היכולת לצחוק, עם אנשים", כתבו. "גברים רוצים לגרום לאישה "להראות את הקלפים", ועבור חלק מהם זוהי אסטרטגיה מודעת”.
תוכן הומוריסטי
הם ערכו מספר סדרות של ניסויים כדי לבחון את תפקיד ההומור במהלך החיזור על בסיס מבחנים שערכו לסטודנטים. במסגרת הניסוי הראשון, 35 גברים ונשים בחנו את פרופיל הפייסבוק של 100 זרים כדי להעריך את האישיות שלהם, לפני שהתגובות שלהם הושוו לסקר שנעשה בקרב אותם בעלי פרופילים.
החוקרים גילו כי גברים ונשים העלו אותה כמות של "תוכן הומוריסטי" וכי זרים תפסו אנשים החולקים בדיחות כמוחצנים, יותר מאינטליגנטים.
במסגרת הניסוי השני, קרוב ל-300 סטודנטים מילאו סקר שלא גילה כל קשר בין רמת האינטליגנציה של המשתתפים לבין הדרך בה הציגו את עצמם כמשעשעים.
בחלק השלישי נבדקו 51 זוגות סטודנטים וסטודנטיות רווקים הטרוסקסואליים שמעולם לא נפגשו והושמו בתרחיש של "בליינד-דייט". ניתנה להם האפשרות לבחור בסדרה של קלפים עם שאלות כדי להתחיל את השיחה, שהוקלטה על-ידי החוקרים. לאחר שניצפו כשהם משוחחים במשך 10 דקות, הם התבקשו למלא שאלון ל"הערכת הדייט".
החוקרים גילו כי למרות שגברים ונשים עשו את אותם נסיונות דומים של מה שכינו "ניסיונות של הומור" הרי שהסטודנטיות צחקו יותר מהגברים.
החוקרים סבורים כי הזוגות למעשה התנהגו בצורה של "טקס חיזור תרבותי ידוע". כלומר, ששיתוף בצחוק יכול להיות מעין מסלול לכיוון פיתוח מערכת יחסים ארוכת טווח. עם זאת הם ציינו כי הצחוק לא היה סמן מהימן לכך שאחד מבני הזוג אכן ראה בבדיחה משהו מצחיק.
ועדיין, לצחוק היה תפקיד בעיצוב הרושם הראשוני משום שהוא רמז על מאפיינים אישיותיים או על תפקודים אחרים.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
