בית משפט השלום בראשון לציון הרשיע (יום ב', 29.12.03) את מי שהיה השר הלא-יהודי הראשון במדינת ישראל, סאלח טריף (עבודה), בעבירות של מתן שוחד, מירמה והפרת אמונים. גזר דינו של טריף יינתן במועד אחר. העונש המירבי הקבוע בחוק בגין העבירות: 6.5 שנות מאסר בפועל.

בהחלטתם, כתבו נשיא בתי המשפט במחוז המרכז, יהודה פרגו (אב בית הדין), סגן-הנשיא, חנוך פדר והשופטת רות לורך: "גרסת הנאשם בלתי סבירה ובלתי הגיונית, ולפי שמדובר בחבר קרוב כבדראן, אין כל סבירות בטענת הנאשם, כי לא ידע למי נישא חברו".

ההרכב המיוחד של השופטים דחה אחת לאחת את טענותיו של טריף, שביקש לקעקע את אמינות הודאתו במשטרה של רפי כהן, שהיה העד המרכזי בפרשה, שאישר את הפרטים שבכתב האישום ואח"כ חזר בו בבית המשפט מהודאתו [על-כך, ראו בהמשך]. השופטים אף קבעו, כי מחדלי החקירה כביכול, עליהם הצביע הסניגור, ובהם לחץ חקירתי פסול ומצבו הנפשי של כהן, אינם מסייעים לטריף.

השופטים אף התייחסו למשמעות אי-העדרתו של בדראן מטעם ההגנה: "בדראן הינו עד מרכזי וחשוב לקו ההגנה, גם בכל הנוגע לנישואין ולהסתרת זהות הכלה ואופי הנישואין, מן הנאשם.
חרף זאת, לא הובא בדראן כעד מטעם ההגנה, ולכך יש משמעות ראייתית – לחיזוק הגרסה המפלילה, אותה מציעה התביעה".

"הימנעות זו מהעדתו של בדראן – שעל המכשולים לאי העדתו ניתן היה, כפי שפורט לעיל, להתגבר – מקבלת משנה תוקף, כאשר ההגנה פועלת באופן נחרץ, תוך ויתור כהן על הזכות המוקנה לו בדין, שלא להעיד, בשלב זה, כעד תביעה, על-פי הלכת קינזי – על מנת לאפשר בכל זאת את העדתו, בהסכמתו ובהסכמת בא כוחו".

מעשה הטבוע בחותם השחיתות

השופטים אף דחו את גרסתו החילופית של טריף, שטען כי התנהגותו אינה "מגיעה כדי הפרת אמונים, אלא בחינת ניצול פירצה בחוק ו'תרגיל' לגיטימי – רוצה לומר: 'נבל ברשות התורה'", וקבעו כי "אין המדובר בתרגיל המצוי בתוך החוק, כי אם מחוצה לו – ואין עסקינן בניצול מותר של פירצה בחוק, כי אם מעשה הטבוע בחותם השחיתות, כאשר לנאשם היתה מודעות לכך שהמעשה האסור הלזה – הטבוע בחותם חמור שכזה – מהווה פגיעה אובייקטיבית וממשית בציבור".

בסוף החלטתם המנומקת, המחזיקה 165 עמודים, הדגישו השופטים: "אנו דוחים מכל וכל את ניסיונו של הנאשם לגרור את כל העדה הדרוזית לתוך ד' אמותיו של הליך משפטי פרטני זה.
למותר לציין, כי לא העדה הדרוזית, היא העומדת לדין, כי אם הנאשם עצמו, על המעשים המיוחסים לו בכתב האישום".

טריף בתגובה: לא אתבכיין, אך זו החלטה שגויה

בתגובה להרשעתו, אמר טריף: "לא אתבכיין, אבל זו החלטה שגויה. אני חושב שזו טעות טראגית איומה". טריף הודיע, כי יתן תגובה עניינית לאחר שיעיין בהכרעת הדין.

פרקליטו, עו"ד ד"ר יעקב וינרוט, אמר: "מטרת המפגש בין טריף לבין מר כהן ממשרד הפנים לא היתה מטרה של מתן שוחד ולא היה היגיון בבחירת המקום הזה כדי לתת בו שוחד, וממילא מטרת המפגש היתה אחרת". וינרוט הוסיף, כי "לא הועברו שום כספים ולא היה שום היגיון להעביר כספים. נעיין בפסק הדין ונחליט אם לערער עליו".

פרקליטת מחוז המרכז, עו"ד נורית שניט, שניהלה את המשפט מטעם המדינה יחד עם עו"ד רונית עמיאל, אמרה בתגובה: "באופן אישי, אני יכולה רק להצטער, שנבחר ציבור ואיש מכובד כמו סאלח טריף, חטא במעשים פליליים".

יש לציין, כי מדובר במשפט המעורר החל מראשיתו טענות של קיפוח ואפליה כלפי המגזר הדרוזי. טריף נאלץ להתפטר מחברותו בממשלה עקב הגשת כתב האישום.

מעבר לכך, כמעט בכל דיון, פקדו את אולם בית המשפט עשרות דרוזים, התומכים בטריף בלא תנאי, והרושם שנוצר לאורך המשפט, כפי שחשף כאן העיתונאי יואב יצחק הוא זה: מהלכי החקירה הנוגעים לטריף ומהלכי התביעה בפרשה זו, מעידים כי במקרה של טריף, גם אם היו בתחילה חשדות מבוססים נגדו, הרי שנעשה ניסיון מיוחד להפליל את טריף, כמעט בכל מחיר - לרבות זיוף תוצאות בדיקת פוליגרף [ראו קישורים].

פגישה על אם הדרך בכביש ת"א-ירושלים

על-פי כתב האישום שהגישו פרקליטת מחוז המרכז, עו"ד נורית שניט, ועורכת הדין רונית עמיאל, בשנת 99' נפגש סאלח טריף, אז יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, עם רפאל (רפי) כהן, שהיה אז ראש מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, על אם הדרך בכביש ירושלים תל אביב, ומסר לו מעטפה ובה 2,000 דולרים במזומן, כדי לקדם את עניינו של חלפן הכספים חוסני בדראן, תושב הרשות הפלשתינית, שביקש לקבל אשרה ורישיון לישיבת קבע בישראל (הליכים הקודמים לקבלת אזרחות ישראלית).

השוחד, טוענת התביעה, ניתן לרפי כהן, מאחר והוא היה הגורם המקצועי הבכיר במשרד הפנים, המחליט ומפקח על עניינים הנוגעים לרישום האוכלוסין ובהם מתן אזרחות ישראלית ושלילתה.

בדראן פנה בעבר כמה פעמים למשרד הפנים כדי לקבל אשרה ורישיון לישיבת קבע בישראל, אולם בקשותיו נדחו בשל התנגדות השב"כ והמשטרה. ב-99' החליט בדראן להינשא פיקטיבית לאזרחית ישראלית, ילנה בוטיוגין, תמורת תשלום, כדי לקבל את האשרה והרישיון הנכספים. בכתב האישום נטען, כי טריף פנה לכהן, תוך כדי ניצול מעמדו, וביקש לסייע לבדראן ואף בא עימו לפגישה במשרדו של כהן בירושלים.

החלפן נישא בנישואים פיקטיביים

8 ימים לאחר המפגש של טריף וכהן מתחת לגשר נתב"ג בכביש מס' 1, נרשם בדראן ברשות הפלשתינית כגרוש פיקטיבי מאשתו תושבת השטחים, ובו ביום נשא לאשה את בוטיוגין. כעבור 3
ימים, פנה כהן לעובדת בכירה במשרד המשפטים בפתח תקוה בבקשה לקידום הטיפול בעניינו. ואולם, כפי שעולה מכתב האישום, דחתה משטרת ישראל, פעם נוספת, את בקשתו של בדראן.

נגד רפי כהן הוגש כתב אישום נפרד, הנידון בבית משפט השלום ברמלה, בפני השופטת זהבה בוסתן. האישומים נגדו: קבלת שוחד ומירמה והפרת אמונים.

בחקירתו במשטרה, אישר טריף את הפגישה מתחת לגשר, אך הכחיש כי מסר בה מעטפה עם כסף. לדבריו, הוא מסר מעטפה שלא ידע מה יש בה. מטרת הפגישה, לדבריו: לטפל בבעיה שהיתה לכהן בעניין הזכויות הסוציאליות שלו בנציבות שירות המדינה.

כהן, המיוצג בידי עו"ד נתי שמחוני, מסר במשטרה שתי הודאות, ואולם בעדותו במשפטו של טריף, שנמשכה 9 ישיבות, שינה את גרסתו וטען כי אכן נפגש עם טריף מתחת לגשר, אבל הוא אינו זוכר בדיוק מה היתה הסיבה לפגישה, בשל עיסוקיו הרבים בתפקידו הציבורי המלחיץ. הודאותיו במשטרה, טען, ניתנו כדי "לצאת מהגיהנום" (החקירה).

ת.פ. 1730/02 מדינת ישראל נ' סאלח טריף