שלושה לוחמים נפצעו בפיגוע דריסה

חודש ימים חלף מאז החל גל הטרור והאלימות הפלשתיני והתסכול הפלשתיני מהתפתחות הגל הזה הולך וגובר,על-פי הנתונים של הפלשתינים נהרגו עד כה במהלך האירועים 72 פלשתינים ונפצעו 7,000 איש מבלי שהפלשתינים השיגו הישגים מדיניים כלשהם.

טעות היא לחשוב שהפלשתינים יפנימו יום אחד שמה שטוב להם זה לחדול מהטרור ולנהל משא-ומתן לשלום. ההיסטוריה מוכיחה שהתפתחויות מכריעות קרו בדרך כלל שלא לטובת המעורבים – אלא בגלל אמונה המונית ברעיון כלשהו.

שאלת הנורמליזציה בין מדינות ערב לישראל העמידה את הרשות הפלשתינית מאז הקמתה בדילמה. מצד אחד, הרשות תלויה ביחסי גומלין "נורמליים" עם ישראל, במיוחד במישורים הביטחוני והכלכלי, הכרוכים באינטראקציה יומיומית בין הצדדים. מסיבה זו, הפרקטיקה הפלשתינית בשאלת הנורמליזציה הייתה מאז הסכמי אוסלו שמרנית פחות משל יתר מדינות ערב, גם אלו החתומות על הסכמי שלום עם ישראל. מצד שני, למרות גמישותם היחסית של הפלשתינים, הם נוהגים לפעול לריסון גילויי נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, ובמיוחד מדינות המפרץ והמגרב, על-מנת לשמרה כמנוף לחץ על ישראל לקראת המשא-ומתן על הסכם הקבע. יוזמת המלך הסעודי פהד מ-1981, ובעקבותיה יוזמת המלך עבדאללה, שהעלתה ערב הסעודית ב-2002 (בגלגולה הנוכחי "היוזמה הערבית"), קיבעו את המשוואה שרצו הפלשתינים כאשר התנו את פיתוח היחסים בין מדינות ערב לישראל בכינונו של הסדר שלום כולל.

כפי שלמדנו בקורס יסודות המשפט לפני שנים, קיימות שתי עילות להתערבות בג"ץ במעשה המינהל. ‏העילה האחת היא חריגה מסמכות, פעולת הרשות המנהלית שהחלטתה איננה חוקית, או חלילה איננה ‏חוקתית. העילה השנייה היא עילת חוסר הסבירות הקיצונית, לדוגמה מינוי הזוי ובלתי סביר באורח קיצוני, ‏אשר עדיין עומד בדרישות החוק, או החלטה בה שיקולים מרכזיים לא נלקחו בחשבון או שהמשקל שניתן ‏לשיקולים משמעותיים היה לגמרי שגוי.‏

1. בשבוע שעבר הזכרנו את מאמרו של הסופר סלמאן רושדי על "בריגדות ה'אבל'", אלו המנידים בראשם בצער על "רצח חפים מפשע" בידי טרוריסטים ערבים, ובאותה נשימה מקפידים להוסיף "אֲבָל" שלאחריו תגיע סיבה כלשהי לרציחות. יש לחזור על משמעות הדבר: חיפוש סיבות לרצח יהודים הוא הצדקת הפשע. ערבי השומע שיש הבנה לטירוף האנטישמי - מקבל תמריץ להצטרף להרג, שהרי ניתנה לכך סיבה.