סייעני האויב הערבי בתקשורת מאחדים כהרגלם שורות עם המרצחים הערבים. תמיד הרוצחים מסכנים, צודקים, יש להם סיבות, והנרצחים הם האשמים. בפיגוע הדקירה בראשון לציון הם עטו על ה"מאורע" כמוצאי שלל רב, והוכיחו שוב נבזות. איך זעקו הכותרות? רצים לבצע לינץ' בערבי, ומדלגים מעל הזקנה שזקוקה לעזרה. במקום לספר במיקרופונים שלהם, בהערכה, בהוקרה, בהערצה שאותם אנשים שרצו ברחובות בידיים חשופות הם גיבורים אמיתיים, בלי לגרוע מגבורת החיילים שלנו, כי הרצים הם שגילו תעוזה גדולה וראויה להצדעה, בהיותם ללא אפודי מגן, ללא נשק, בעודם דולקים באומץ אחרי מחבל שרץ לבצע את זממו ולשסף בסכינו עוד אזרחים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
