מכת מחץ ביפו <span style='font-weight:normal;'>[1948]</span>

בשלהי תקופת המנדט, כשגברו פעולות האיבה בין יהודים לערבים בשכונות הספר של תל אביב, החליט יעקב בנאי ("מזל"), ראש החטיבה הלוחמת של לח"י, לפוצץ את בניין הסראייה (בטורקית: בית הממשלה) בכיכר השעון ביפו, מקום משכנה של הוועדה הלאומית הערבית בעיר.

באותו יום ירד גשם שוטף, ושומרי הסראייה נטשו את משמרתם. שני חברי חוליה של לח"י העמידו את מכונית התופת בצמוד לבניין, והשימו עצמם כמחפשים מסתור מן הגשם. בהיותם במרחק של כמה מאות מטרים מהמקום החרידה התפוצצות עזה את יפו כולה.

הבניין נהרס ברובו מתחת להריסות הסראייה ובניין בנק ברקליס נמצאו אחר כך גופותיהם של 70 ערבים, בהם כמה ממנהיגי הכנופיות באזור. עשרות ערבים נפצעו. פיצוץ הסראייה היה מכה מוראלית קשה לערביי יפו.

על תוצאות הפיצוץ והשפעתו על חוגים שונים ביפו דיווחה מחלקה ו' – מחלקת המודיעין של לח"י, על סמך האזנה לשיחות טלפון בין נכבדים. בשיחה ישירה עם קהיר סיפר רפיק תמימי, ראש הוועדה הלאומית ביפו, למופתי חאג' אמין אל-חוסייני כי "הפושעים היהודים באו אחר-הצהריים בשתי מכוניות ליפו, לבושים בתלבושת צבאית בריטית. מכונית אחת מלאה חומר נפץ נעצרה בין בנק האומה ובניין ברקליס. נהג המכונית הזו עבר למכונית הג'יפ השנייה, שהמתינה לו ליד בית הסוהר ושניהם הסתלקו לכיוון תל אביב. כעבור דקות אחדות התפוצצה המכונית ושני הבתים משני צדדיה נהרסו כליל. גם בית הוועדה הלאומית ניזוק ותקרתו התמוטטה. יש תשעה הרוגים ולמעלה ממאה פצועים, וחמישה עשר עודם מצויים תחת המפולת. המצב ביפו הוא בכי רע, קשה לתארו".