"כפי שהערנו בדיון, צדדים המנהלים עסקים בדרך שנוהלו העניינים מושא ההליך שבפנינו אינם יכולים לצפות שכבמטה קסם יעלה בידי בית המשפט לחשוף את שבחרו הם להטמין או להלבין. אין להם אלא על עצמם להלין אם האמת העובדתית והאמת המשפטית אינן מתלכדות".
זוהי הערתה הבלתי-שגרתית של נשיאת בית המשפט העליון,
מרים נאור, בשולי פסק דין בסכסוך בין אבי דעוס לבין נפתלי דופני סביב הסכם משנת 1997 למכירת מגרש בראש העין. השופט
ניל הנדל דחה (יום א', 20.3.16) את ערעורו של דעוס על פסק דינה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
יהודית שטופמן, בו נדחתה תביעתו לאכיפת ההסכם בין השניים.
את הערתה של נאור יש להבין על-רקע מה שאומר הנדל קודם לכן: "התנהלות הצדדים - הן בשלב יצירת המערכת החוזית
ביניהם, והן לאחר מכן - מציבה משוכה ראייתית על דרך החסר. דהיינו, על-רקע הראיות שהוצגו, אין בנמצא כלים שבאמצעותם יוכל בית המשפט לקבוע את אשר התרחש. למעשה, זוהי נקודת המוצא. אף שדעוס ודופני חלוקים לגבי פרשנות המערכת ההסכמית, שניהם מודים כי ישנו קשר רופף בלבד בין ההסכמים הכתובים שהוצגו בפנינו לבין ההסכמות הממשיות".
הנדל מוסיף: "טשטושן המכוון של ההסכמות, תוך יצירת מצגים מטעים, פוגע באופן משמעותי ביכולת לשחזר את כוונתם הממשית של הצדדים - ואף מעורר ספק ממשי באשר לתום ליבם". בשל התנהלות זו, נמנע בית המשפט העליון מלפסוק הוצאות לטובתו של דופני. השופט
נעם סולברג הסכים עם הנדל ונאור.
