מבקר המדינה, יוסף שפירא, מצא (יום ג', 24.5.16), כי הסדרת התיישבות הבדואים בנגב תקועה וכי במשך שבע שנים הצליחה המדינה להסדיר את זכויות הבעלות הנוגעות ל-3% בלבד מן הקרקעות שנמצאות במחלוקת. עוד מצא, כי למרות שדוח ועדת גולדברג העיר כבר ב-2008 על תשתיות לקויות ביישובים הבדואים המוכרים - לא נעשה דבר כדי להתקין את התשתיות הללו.

במשך שבע שנים - 2014-2008 - הצליחה הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב להסדיר תביעות בעלות במסגרת הסכמי פשרה בין המדינה ובין תובעי בעלות על שטחים שהיקפם הכולל כ-1% בלבד משטחן הכולל של הקרקעות שתביעות הבעלות התייחסו אליהן. הרשות הסדירה 6,000 דונם מתוך 590,000 דונם של קרקעות שבשנת 2008 היו בתביעות בעלות.

נוסף על כך, הוסדרה הבעלות המשפטית על עוד כ-10,000 דונם במסגרת הליכים משפטיים (תביעות נוגדות) שניהלה המדינה בנוגע לקרקעות שעליהן הוגשו חלק מתביעות הבעלות. כלומר, הוסדרו במסגרת הסכמי פשרה ותביעות נוגדות יחדיו 16,000 דונם שהם כ-3% בלבד מכלל שטח הקרקעות שיש להסדיר את זכויות הבעלות עליהן. "מדובר בהתקדמות זניחה בהסדרת זכויות הבעלות על קרקעות אלה", אומר שפירא.

עוד מציין המבקר, כי בדיקת הנתונים על מיקומן של הקרקעות אשר בקשר אליהן הצליחה הרשות להגיע להסדרי פשרה עם תובעי בעלות, מעלה, כי רוב השטח הזה נמצא מחוץ לתחומי היישובים המוכרים. "כלומר, גם ההתקדמות המעטה שהושגה במסגרת הסדרי הפשרה לא היה בה עד כה כדי להניב תשומה של ממש לקידום נושא הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב", הוא קובע.

שפירא מוסיף, כי הנתונים על הסכמים שנחתמו בין המדינה ובין בדואים כדי שיעתיקו את מקום מגוריהם ליישובים מוכרים, מצביעים על כך, שבין מינואר 2008 עד יולי 2015 הוסדרה התיישבותם של 3,400 בני אדם בלבד - ששיעורם 5%-3% מכלל תושבי הפזורה. "יוצא אפוא כי מאז שהגישה ועדת גולדברג את המלצותיה לא התקדמה המדינה התקדמות של ממש בהסדרת התיישבותם של תושבי הפזורה, ורובם המכריע נותר להתגורר מחוץ ליישובים מוכרים. יתרה מזו, הואיל ושיעור גידולה השנתי של האוכלוסייה הבדואית בנגב נאמד ב-5%, הרי שמשקל ההישג המזערי הזה בטל בשישים עקב הריבוי הטבעי", נאמר בדוח.

המבקר מציין עוד, כי גם בשנת 2015, יותר מעשור אחרי שהכירה המדינה ביישובים בדואיים הנמצאים כיום בתחומי המועצות האיזוריות נווה מדבר ואל-קסום, פיתוח התשתיות ביישובים אלה לוקה מאוד בחסר. לא פותחו כבישים בתוך היישובים, הבתים אינם מחוברים לחשמל, נקודות מים הוצבו ברוב היישובים, אך מקצת התושבים בלבד יכולים להתחבר אליהן ורק באחד היישובים - תראבין א-צענא- יש תשתית ביוב.

"כל עוד התשתיות בחלק מן היישובים הבדואיים המוכרים אינן מפותחות ואינן מספקות רמת חיים ראויה לתושבים, יישובים אלה אינם יכולים לשמש מוקדי משיכה לאוכלוסייה הבדואית המתגוררת מחוץ להם ולקדם תהליכים להסדרת התיישבותה", קובע שפירא.