הפיצוי המוענק לנפגעי עבירה במסגרת ההליך הפלילי, יינתן לכל הנפגעים הקשורים לאותו קורבן - ולא לכל אחד מהם בנפרד. משמעות הדבר היא, שהעבריין ישלם לכל היותר 258,000 שקל, ולא סכום זה במכפלת מספר הנפגעים. כך קובע לראשונה (יום ג', 7.6.16) בית המשפט העליון.

החוק מאפשר לבית המשפט להעניק פיצוי לנפגעי עבירה, בלא הוכחת נזק, וזאת בנפרד מזכותם להגיש תביעת נזיקין אזרחית נגד העבריין. הסכום המירבי הקבוע כיום הוא 258,000 שקל, והשאלה שעלתה להכרעה הייתה האם זהו סכום לכל הנפגעים או לכל נפגע - כאשר מדובר בנפגעים הקשורים לאותו קורבן.

השופטת דפנה ברק-ארז קובעת, כי מדובר בתקרה לכלל הנפגעים. לדבריה, העובדה שמדובר בפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, מחייבת זהירות בשימוש בכלי זה. עוד מציינת ברק-ארז, כי מאחר שמדובר בכלי שמיועד לתת לקורבן רק פיצוי ראשוני - אין להרחיב אותו יתר על המידה. ברק-ארז מעירה, כי גישתה נתמכת גם מהשוואה למקובל בעולם, וכי אם יש רצון להעניק פיצוי מירבי לכל נפגע - על המחוקק לומר זאת במפורש.

לצד זאת מדגישה ברק-ארז, כי ההגבלה חלה על הנפגעים הקשורים לאותו קורבן. אם העבריין יבצע פשע ממנו ייפגעו רבים, יכול בית המשפט לחייב אותו בתשלום הפיצוי המירבי לכל קבוצה של קורבנות - דהיינו: עד 258,000 שקל לכל קורבן ולקרובי משפחתו.

השופט אורי שהם הסכים עם ברק-ארז באומרו, כי תכלית החוק תומכת בפרשנותה המצמצמת, גם אם לשונו עשויה להוביל לפרשנות מרחיבה. עוד מעיר שהם, כי נראה לו שכאשר לא מדובר בעבירת המתה - הפיצוי יינתן לקורבן הישיר ולא לסובבים אותו. כאשר מדובר בעבירת המתה, הוא סבור, יש להעניק את הפיצוי לעזבונו של הקורבן.

המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין סבר בדעת מיעוט, כי ניתן לפסוק את הפיצוי המירבי לכל נפגע, דהיינו: לכל אחד מבני משפחתו של הקורבן שנפגעו מן העבירה. לדעת רובינשטיין, זהו היישום הנכון של החוק ושל תכליתו.

הדברים נאמרו בהחלטת בית המשפט העליון לקבל את ערעורו של אבנר טווק, אשר הרג את בת זוגו ונדון ל-18 שנות מאסר ולתשלום פיצוי של 510,000 שקל לילדיה. בית המשפט העליון הפחית את הפיצוי לכל הילדים ל-258,000 שקל. את טווק ייצגו עוה"ד גיא עין צבי ועמית סבג, את המדינה ייצג עו"ד חיים שוייצר, את בני משפחתה של המנוחה ייצגה עו"ד רות אלדר, ואת האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים - עוה"ד תמי קלנברג-לוי, ורד אנוך וסיגלית זוהר.