רפי אמית, שהרוויח לפחות 20 מיליון שקל ממשחקי פוקר בעשור הקודם, ישלם מס מלא רק על 1.5 מיליון שקל מתוכם. זו המסקנה העולה (15.6.16) מפסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, הרי קירש.

אמית העיד על עצמו, כי מזה שנים הוא מקדיש את רוב זמנו למשחקי פוקר - הן בבתי קזינו (בלאס וגאס וברחבי העולם) והן באינטרנט. רווחיו המתועדים בשנים 2010-2005 הסתכמו ב-2.5 מיליון דולר, אך הוא אישר שהרוויח סכומים ניכרים גם ממשחקים אקראיים. לא הייתה מחלוקת, כי לאורך השנים העביר אמית ארצה 20 מיליון שקל והשתמש בהם בין היתר לרכישת נדל"ן.

מסיבות שאינן ברורות מקריאת פסק הדין, רשות המיסים לא הבחינה בהכנסות הענק של אמית עד תחילת העשור הנוכחי. מאחר שהשומות לשנים שעד 2007 היו סגורות, ביקשה הרשות לייחס לשנת 2007 את כל הגידול שמצאה בהונו של אמית - 4.5 מיליון שקל. אמית טען, כי מרכז חייו אינו בישראל ולכן אינו חייב במס כאן, ולחלופין - שיש לגבות ממנו רק 25%, שיעור המס באותה עת על הגרלות (כיום השיעור הוא 30%).

קירש מנתח באריכות את המבחנים לקביעת מרכז התושבות כפי שהם חלים במקרהו של אמית ומגיע למסקנה, כי אמית לא הוכיח שמרכז חייו היה מחוץ לישראל. למעשה, אומר קירש, לא היה לאמית מרכז חיים אחד, שכן הוא נדד ברחבי העולם ממשחק למשחק. הוא אומנם שכר במשך שנתיים חדר בלאס וגאס, אך גם בו התגורר רק בין נסיעותיו. גם דירה שרכש בטורונטו לא יצרה לו מרכז חיים שם, שכן הוברר שהרכישה נועדה להשקעה בלבד.

לעומת זאת, ממשיך קירש, קיימות מספר אינדיקציות להמשך הקשר של אמית עם ישראל, ובהן ביקוריו בה (כאשר לא היה יכול לפרט מה עשה במהלכם) והעברת רווחי ההימורים ארצה. אמית ניסה להסביר מהלך זה ברצונו להימנע מלבזבז את הכסף, אך קירש אומר שאורח חייו של אמית ממילא לא היה של מהמר אופייני ולכן הסברו זה אינו משכנע. אמית לא התאזרח בשום מדינה אחת ולא היה לו ביטוח סוציאלי או רפואי במדינה אחרת, מוסיף קירש.

בנוגע לגובה המס אומר קירש, כי אכן פוקר הוא משחק מזל ומבחינה פלילית אף מוגדר כ"משחק מזל אסור", אך אין בכך כדי לקבוע את אופיו מבחינת המיסוי. אלא שגם במשחק מזל ניתן לרכוש ניסיון ומיומנות, המשפרים את סיכויי הזכייה והופכים את העיסוק בו למשלח יד - וקירש קובע שזהו המצב בעניינו של אמית. אמית אומנם טען שהוא מכור לפוקר, אך לדברי קירש - גם התמכרות יכולה ליצור משלח יד החייב במס. לפיכך נפסק, שהוא חייב במס מלא על רווחיו.

עם זאת קבע קירש, כי לא ניתן לייחס לשנת 2007 את כל רווחיו של אמית מהשנים הקודמות. רשות המיסים אומנם רשאית לעשות זאת, כאשר השומות לשנים עברו כבר סגורות, אך במקרה הנוכחי הוכח פוזיטיבית שחלק הארי של ההכנסות נוצרו בשנים הסגורות. לפיכך נקבע, כי לשנת 2007 ניתן לייחס רק 1.5 מיליון שקל מההכנסות, תוך שיש לנכות מן המס את הניכוי המקור ששילפ אמית בארה"ב על אחת מזכיותיו. קירש גם ביטל את תוספת הגרעון בסך 10% שהטילה רשות המיסים על אמית בשל אי-ניהול ספרים.

אמית חויב בתשלום הוצאות בסך 12,500 שקל. את אמית ייצגו עוה"ד בנימין טובי ועמרי דהן, ואת פקיד שומה ת"א 4 - עו"ד מאיר פורת.