בית המשפט העליון שב וקובע (יום ה', 16.6.16), כי רשות מקומית אינה רשאית לגבות מיזמים תשלומים בלא הסמכה מפורשת, ובכלל זה - ביצוע מטלות ציבוריות או תשלום תמורתן.

השופטת אסתר חיות אומנם קיבלה את ערעורה של עיריית תל אביב בנוגע לסכום שגבתה מבעלי קרקע ברמת אביב (כפי שיפורט בהמשך), אך לצד זאת היא קובעת, שהתנהלות העירייה הייתה "מקרה מובהק שבו פעלה הרשות המקומית בסתירה לעקרונות יסוד במשפט הציבורי ובראשם עקרון חוקיות המינהל". חיות חוזרת על פסק דינו של בית המשפט העליון מיוני 2011, לפיו הטלת חיובים בהעדר הסמכה מפורשת לכך בדין עשויה להיות "נגועה בשרירות ובהפליה. היא פותחת פתח מסוכן למעשי שחיתות. היא עלולה לפגוע בקניינו של הפרט ללא הצדקה ועוגן מספקים".

חיות מדגישה: "קביעות אלה אינן מתייחסות אך להטלת תשלום חובה טרם זמנו", כמו המקרה בו עסק אותו פסק דין, אלא "הן משתרעות גם על הטלת חיובים שניתן לראות בהם 'מעין היטל או אגרה', ככל שהרשות לא הוסמכה בדין להטילם". במקרה הנדון, דרשה עיריית תל אביב מחברת נכסי רמת אביב - בעלת הקרקע עליה הוקם פרויקט סביוני רמת אביב - להשקיע 9.5 מיליון דולר במטלות ציבוריות, בנוסף להיטל השבחה בסך 80 מיליון שקל אותו שילמה, תמורת הכפלת מספר הדירות שנבנו בפרויקט. בפועל שילמה החברה סכום זה במזומן.

בהסתמכה על דברי מהנדס העיר דאז, ברוך יוסקוביץ, בשנת 1997 מסיקה חיות: "נראה, אפוא, כי אמת המידה לקביעת סכום החיוב הנוסף שהוטל על נכסי רמת אביב כתנאי לתמיכת הרשות המקומית בתב"ע החדשה, הייתה ההשבחה שיצרה התוכנית ולאו-דווקא הצרכים הציבוריים שנוצרו בעקבותיה, כטענת העירייה והוועדה שכלל לא
הוכחה".

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שהדרישה הייתה בלתי חוקית, אך נמנע מלהורות לעירייה להחזיר את הכסף, שכן הוא כבר הושקע. שני הצדדים ערערו וחיות קיבלה את ערעורה של העירייה לאחר שקבעה, שהתביעה התיישנה משום שהוגשה בשנת 2012, בעוד החיוב הוטל על החברה בשנת 2001. היא לא קיבלה את עמדת המחוזי, לפיה מרוץ ההתיישנות החל רק בשנת 2006.

השופטת ענת ברון הסכימה עם חיות. השופט יצחק עמית הסכים עם המסקנה הנקודתית ונמנע מלהביע דעה בשאלה העקרונית של הטלת החיובים. את נכסי רמת אביב ייצגו עוה"ד טל שטיין-אלבר, רן הירש ונטלי יונסוף, ואת העירייה - עוה"ד שלום זינגר ואיל ניר.